יש מאין חלק א רח

מכח לקוחות אלא מכח יתמי לזה צ"י) אבל הא גופא נראה כיון שהתנו שיוכל לפדות אחר שלש שנים וכבר עברו דהו"ל אחר זמנו ומבע"ל לברר די"ז לשלשה טעמים הנז' לטעם ה"ה ז"ל מפני שאין כח למלוה לסלקו וחשש לו באבק"ר שם וגם בש"ע כ"כ בסוהס"י כיון שאין המלוה יכול לסלקו א"כ הו"ל כשטר מלוה שלאחר זמנו ונשבע דאין ס' לומר דכיון דאין המלוה יכול לסלקו הו"ל כתוך זמנו דעלמא דהלוה אי בעי פרע ורק המלוה אינו יכול לתבוע וה"ה הכא דליתא דעיקרא דמילתא שאמרו חזקה אין אדם פורע תוה"ז לאו משום דלא מצי המלוה לתבוע אלא משום שכיון שקבע זמן מסתמא הוא צריך להם כל אותו זמן ולא פרע וכמו שמוכח מר"ל בעל המימרא שאמר ולואי שיפרע בזמנו ול"א הלואי שיקבל לגבות תו"ז. וא"כ כשעבר זמן דאז א"ץ למעות וכגון נ"ד אזדא חזקה הנז'. ולא נשאר רק מה שרמז המו' במכתב לעיין במשכה"ר מע' מם אוקצ"ה דשם הביא תשו' הרשב"א ח"ג שטר משכונא שכתוב לזמן ושאם יעבור הזמן ולא יפרע הרשות ביד המלוה למושכה כ"ז שירצה ומת מלוה וטען ראובן שאין אדם מוריש שבועה לבניו ויורשי מלוה משיבין שמת אביהם תוה"ז לפי שנמשכה המשכונא עד עתה כי ביד שמעון למושכה וכ"ז ההמשכה הוא תוה"ז ע"כ ורצונו ללמוד מזה דה"ן שמקודם הזמן שקצבו לפדיה זמן המשכנתא היה משוך לשנים רבות הו"ל תוה"ז. ואנא אמינא ליה דמלבד כי לא זכינו לתשו' הרשב"א ודעתו בזה אפי' אם הוא מסכים למונח השאלה אין הנדון דומה דהתם כלה הזמן וההמשכה חדשה זמן אחר והכא להפך דהיתה ההמשכה מקודם ואתא קביעות זמן והגבילה. עוד בה הנה מצאנו למהרשד"ם ח"מ סי' ר"ח נסתפק בנדונו וכתב אלא דאכתי מספק"ל די"ל עד כאן ל"מ האי חזקה אלא במלוה ולוה אחריני אבל בכה"ג שכבר בחיי הלוה הגיע הזמן אלא שהמלוה נתחסד עם הלוה והאריך לו הזמן אפ' דבכה"ג ל"א חזקה וכו' ע"ש ולכאורה ק' אמאי לא פשיט ספקו מהך דהרשב"א דגם בהמשכת זמן מיקרי תו"ז אלא דפשוט דשאני כשההמשכה היתה לטובת המלוה דאז ודאי גם אם ירצה הלוה להחזיר המעות הוא לא יקבל אז שייך חזקה וכו' משא"כ כשהיא לטובת הלוה נסתפק מהרשד"ם דאימור זוזי אזדמנו ליה ופרע גם תוה"ז וא"כ בנ"ד דההמשכה אינה לטובת בעל המשכונא שייך ס' דמהרשד"ם הן אמת כי הכנה"ג סי' ע"ח הגה"ט אוי"ז פשיט"ל בהך דמהרשד"ם דהו"ל תוה"ז ומ"מ אפשר דגם הכנה"ג ל"א רק התם דמיהא הגבילו זמן ההמשכה ע"ס ה' שנים וכל תוך ה' שנים הוי תוה"ז אבל בנ"ד דאחר זמן שקבעו יוכל לסלקו משם ואילך י"ל דכל שעתא דאיתרמי ליה זוזי סילקו ואין כאן חזקה. ועוד אני אומר מטעם אחר דכ"ע מודו הכא דהדין עם היורשי' כי מהראנ"ח ח"מ סי' ט"ו נסתפק במלוה שפורע עליה ריוח אי גם בהא אמרי' חזקה אין אדם פורע. ומהרימ"ט ח"מ סי' קכ"ד הביאו ולדידיה פשיט"ל דאדם שהוצרך ליקח בריוח ואפי' דבר מועט י"ל דמדלא הוצרך להם החזירם ואין כאן חזקה וחילק מזה לשטר עסקא שדן בו הרא"ש כלל פ"ו (ופסקה בש"ע סי' ק"ח ס"ד) דכיון שיש לו מחצית שכר אמרי' חזקה לא פרע דהתם הטעם משום שאין עליו אחריות שאם נשתכר טוב ואם לאו אינו מפסיד ע"ש וא"כ בנ"ד שמשכן הבית להשתכר במעות והוא מפסיד שכר הבתים אם לא ימצא להשתכר עביד דפרע גו זמניה. (שו"ר לשלחנו של אברהם ז"ל ח"מ סי' ע"ח נסתפק במשכונא לזמן אי שייך בה חזקה לא פרע והביא ס' מהראנ"ח ופשיטות מהרימ"ט ורמז למהרשד"ם ח"מ סי' ר"ב נראה דר"ל דפליג על מהראנ"ח ז"ל דשם נשאל כנדונו ממש ולא חש לס' לפטור היורשי' ע"ש) ומצאתי למט"ש סי' ע"ח אוי"ו כתב דמהראנ"ח לא נסתפק רק בהנאה מועטת אבל במרובה יודה גם הוא דפרע ומינה לנ"ד דהוא הנאה מרובה הכל מודים דפרע גו זמניה: