יש מאין חלק א רד

לו שתק"ה נוהגת בכל הארצות כתב במקום שלא נתברר המנהג יעמוד על ד"ת ובכנ"ה בס' בתקנה כתב הבו דלא לוסיף עלה. ובב"י סי' קי"ח לגבי מתנת חצי השבון כתב שאין ללמוד לשאר מקומות א"כ מה ענין צירוף תקנת ירוש' לעי"ק דאפ' לא נהגו כמותם לרובא דדינא שהכל חייבים בו) בדקצ"ז דחה ראייתנו מתשו' שמח"ל דהתם שאני שתקנת ירוש' מסייע למהר"ן רוזיליו (זה נתבאר ביטולו לעי' דאין סיוע מתקנת ירוש') וגם נתן להם טעם חדש משום דנדונייא בחזקתה כמ"ש בסי' צ"ו דנוטלתה בלא שבועה. (אמת דנדונייא בחזקתה מהך דנפל הבית עליו ועל אשתו אבל איך נשנה טעמם משום ס' בתקנה לטעם שלא זכרוהו. גם ראיתו מסי' צ"ו עיין בב"ש דהאידנא דכוללים גם הנדונייא בסכום אחד לא תטלנה רק בשבו' והגם שי"ח בזה אם כדב"ק הי"ל לפרש ולא לסתום) בדרט"ו דחה הראיה מתשו' מרן דשם בלא"ה פשוט לו למרן שהיא זוכה בדין לפיכך דן להוציא מהיורשי' מי לא ידע בכל אלא רק שמרן מצא זכות לה גם למי שיסתפק ולדבריו א"כ במה נתפייס המסתפק אם לא דבס"ת מוציאין מהמוחזק) ובדקצ"ו היתל במה שלמדנו מדברי מו"א ז"ל והשיב דתקנתא מתקנתא לא ילפינן וכו'. (הרוצה לשפוט בצדק כונתנו יבין שר"ל דמלבד שאפי' אם היה ס"ת הזכות הוא לא' עוד אין תקנה בעי"ק רק מנהג שנמשך מתקנות עיירות אחרות כמ"ש מרן מרפ"א ז"ל בשמח"ל. וע"ז למדנו ממו"א כיון שאין המנהג ברור אין לומר שנהגנו לכולה מלתא והוא פשוט) ומ"ש להשיב ע"ד דמעולם לא ראינו שחלקה עם שאינם בניה דאין לא ראינו ראיה. (ימחול דאין כונתנו להבי"ר מלא ראינו רק מדלא ראינו לא ידענו בירור למנהג. ועוד הנה מרן בתשו' ה' כתובה סי' ב' כתב דבכה"ג דהעיר קטנה ונשארו כמה אלמנות והוי הרגש בדבר ולא ראינו הוי ראיה וכו' ועיין לפרי הארץ ח"ב מדס"א ואילך דגם בלא הרגש בדבר לא ראינו ראיה כל שהוא לקיים הדין ולא לחדש מנהג וכו' ונד"ד הוי לקיים הדין ולא לחדש מנהג ומני"ר שרוצה לחדש המנהג עליו הראיה ומש"ש דלא קאי מש' הירושה כמנהג א"י וכו' אהשבון דלא כמ"ש כבר הארכתי בזה לעי' דאלו ואלו דברי הפוס') באופן לישרי לן מר במה שטען עלינו כי תלי"ת הם דברים מצודקים והחלק יעיד על הכל וכעת הנה מצאתי להה"ג כמהרמ"ס ז"ל מרה דעה"ק צפת"ו שכתב וז"ל תקון גבית הכתובה כשאין בעזבון שיעור ב' כתובות בעה"ק צפת"ו שאין לוקחת האלמנה כ"א חצי העזבון זה דוקא כשהיורשי' הם פרי בטנה אבל לגבי שאר יורשים שאינם יוצאי חלציה אלא שהם בני בעלה מאשה אחרת או אחי בעלה או שאר קרובים לא תקנו כלום אלא גובה כתו' כפי ד"ת ע"כ ולפי"ז הנה בצפת נתפשט כפי' מהר"ן והוא הפך מתקנת ירוש' ועי"ק טבריא ת"ו מוטלת בס' שקול וכ"ן מהה"ג כמהר"א כלפון העיד מהה"ג חשק"ן שלמד כן מרב חנ"א ז"ל שקבל מרבותיו ומשמע דגם בטבריא דנו כן) וכמ"ש שראוי לדון בו יד בעה"ס עהת"ח ואפי' מוחזק וכן בכל ס"ת וכמש"ל וה' יאיר עינינו בתורתו: לתשלום הענין אמרתי להדפיס תש' דברי הה"ג מהרמ"ס ז"ל ודברי הה"ג כמהר"א כלפון ז"ל שקבל מהה"ג חשק"ן ז"ל שקבל מרבני צפת"ו והרה"ג רב חנ"א שקבלו מרבותיהם. ויה"ר שלא יבואו בנ"י לידי כך: מהרמ"ס. א') כשיש לו בנים ממנה ומאשה אחרת אותם שממנה לוקחים ההפרש שבין שיעור כתו' לחצי העזבון ושמאשה אחרת אינם לוקחים רק במה שהוא מותר על סך כתובתה. ב') אם מת בנה בחייה חוזר המותר לאל' עד כדי תש' כתובתה ולא ליורשיו ואפי' בניו דלגבי בנה ובתה לבד הוא דמחלה וכ"ך מהרא"ך ז"ל. ג') אם היו חובות על בעלה באופן שכפיה"ד יגבו מהיורשים אם החובות מוקדמי' לה או שנט"ק ממנה תחילה בחיי בעלה יגבו תחילה ואח"כ יחלוקו היא והיורשי' ואם מאוחרים ולא נט"ק תחילה לא יגבו בע"ח כ"א מהמותר על סך כתו' והיא תתן המותר מסך כתו' על חצי העזבון