יש מאין חלק א רב

להבי"ר אעפ"י שהוא מוחזק וכתב בד"מ משום דהשטרות משולשי' כ"א מצי לדחותו כיון שהשובר אינו משולש וע"ש בש"ך דר"ל דהחוב ברור והשובר מסופק ולפ"ז נתיישבו דברי מרן בתשו' שסמך על מהריק"ו כיון דאיירי בחוב ברור והתנאי או התקנה מסופקים. (והתמיהה בבד"ה אפ' דק"ל כמ"ש התומים סקי"א בסי' מ"ב דהגם דנדון מהריק"ו מתיישב במ"ש הש"ך מ"מ הראיה שלמד ממנה מהריק"ו לא משמע כן או דס"ל למרן בתשו' דס' תקנה גרע מס' בשטר וכמש"ש הנא"ד והביא ממהריק"ו לדון במכ"ש לס"ת דכ"ע יודו) באופן מכל האמור יצא להלכה דכשהדין ברור לאחד ובא כנגדו בס"ת דחכמי דורות אעפ"י שהוא מוחזק מ"מ: ולא אכחד כי ראיתי לרבין חסידא הרה"ג כפי אהרן ח"א באה"ע דע"ז וע"ח דברים מתנגדים לכל הנז' ויש מה להשיב אחה"ר ששם נסתפק על עה"ק ירושלים כשמתה הבת בלי זש"ק ונדוניתה בבית אביה אם נהגו כרש"י דהבעל יורש או כר"ת שהאם יורש ודימה זה להך דמהרא"ש דס"ת ידו עה"ע (לע"ד אין הנדון דומה דגם מהרא"ש ל"א רק בידוע מציאות התקנה ונפל בה ס' אבל כשיש ס' אם יש מציאות למנהג מעיקרו אפ' שיודה וזה מפו' ברא"ש כלל ע"ט בתק"ה והפרמ"א בסי' יו"ד כלאחר יד חי' מתשו' הרא"ש הנז' לס' בתקנה והוא מוחזק כנז') וטען על משא"מ בסי' ל"ב שהוכיח מסי' קי"ח דלא כמהרא"ש דל"ד דהש"ע מקורו מהרא"ש דמיירי בס' אם נכלל דב"ז בתקנה ומהרא"ש מחלק באופן דהר"ן שהס' בפי' התקנה וכו' (בזה הדין עמו דב' סוגים הם ומ"מ משא"מ מוכח שפיר מדסתם בש"ע וכתב כל ס"ת העמידהו על ד"ת ולא חי' כלל ש"מ דלא כמהרא"ש וגם הכפ"א הודה דמתשו' מרן מפו' דלא כמהרא"ש רק לא קבלנו דע' בתשו' וכבר הוכחנו הפך ובפרט כשהש"ע סתום והתשו' מפורשת ודאי אית לן לו' ה' כתשו') הוכיח דס"ת המוחזק הממע"ה מתשו' הרשב"א דבב"י סוסי"ג דגריס בה דנ"מ שכל הממע"ה (לפי גרסא שבידינו וכ"ה גרסת הנא"ד שכתוב ועוד שכל הממע"ה הוכחנו אדרבה להפך ולדעתי מוכרח שלא יהיה סותר מה שהוכיח בתשו' אה"ע סי' ג' מהרשב"א דס"ת אפי' מוחזק מ"מ ועוד דהרב ג"כ גריס בתחלת הרשב"א חדא וכו' ומובן דאין לך חדא בלא ועוד אחריה) ומה שהוכיח מעדוב"י דלא כאיב ליה על מהרא"ש רק משום דמפיק מבעל ש"מ דאם היורשי' מוחזקים מודה (כבר כתבתי מהנא"ד וכו' דמאן דמפיק בס"ת מהזוכה בדין נק' מוציא אעפ"י שיהיה מוחזק וזהו כונת העדוב"י בכאבו דהו"ל מפיק מד"ת וז"ן ממ"ש הרי הבעל שהוא יורש ד"ת מוחזק ול"כ בקצור הרי הבעל מוחזק ש"מ דכח ירושת ד"ת משוי ליה מוחזק) ומה שדייק מדברי הב"ש דסי' נ"ב סק"י וז"ל ובסי' קי"ח כתבתי בשם רא"ם ורשד"ם לענין מתנות בתקנת שו"ם אי הדרי לאב כנדונייא או לא דהבעל זוכה כיון שיש ס' בתקנה והבעל מדינא התם מיירי שהבעל מוחזק. דנראה דגם הב"ש שתמה ע"ד מהרא"ש לא זיכה לבעל רק משום שהוא מוחזק ש"מ דכשהאב מוחזק כ"ע מודו למהרא"ש (לבבי לא כן יחשוב דא"כ ק' על הב"ש מגוף תשו' רשד"ם דזיכה הבעל גם בלא חזקה וכתב חדא שהוא זוכה מן הדין והאב מהתקנה וכ"ש שהבעל מוחזק. אלא נראה דהב"ש קאי אמ"ש בתחלה דשייך ט' ר"ת דלא נתן רק שתהנה בתו גם במתנות וע"ז הרגיש לרא"ם ורשד"ם דזיכו הבעל שזוכה בדין והלא הדין לר"ת להפך והוא זכות האב וע"ז תי' דהבעל מוחזק כלו' שבאו הנכסים לידו ובזה כתב רמ"א סי' נ"ב דהדין לבעל ולא נשאר זכות האב רק מס"ת ולזה זיכו לבעל אבל משום חזקת ס"ת השתא לא איירי) ומ"ש מפרמ"א והנמשכים דמזכים למוחזק בס"ת וציין גם לנחב"ך ראיתי נח"ב ול"מ בס"ת רק בספקא דדינא והפרמ"א וכל הב"א ראיתי שלא דברו רק בתקנת הש"ס ולא בס"ת הדורות) לא נשאר רק מה שזכר מהרב