יש מאין חלק א קצו

גם החזן גם הסופר לא ידעו ההשבון מה הוא כ"ע מודו דל"ש הכא נשבע לבקשת חבירו. וגם מי שלא יודה לי בזה יודה מיהא דס' חדש הוא ועוד יש להקל בשבועה דס' השבון ממ"ש הפ"מ ח"ב סי' י"ט דל"ח דמהרשד"ם ודעמיה לא ניח"ל בראיה שהביא מהרשד"ם מהרשב"א ז"ל דשאני נדון הרשב"א דליכא חיוב אליבא דכ"ע כלל ע"כ נתבטל הענין שבגללו נשבע ע"ש אמור מעתה דבדליכא חיוב אליבא דכ"ע הכל מודים דשא"כ וא"כ הכא דאנו באים לפטור מכח ס' בתקנה העמידהו על ד"ת דזה לאו מכח קי"ל דהא אפי' כשבעל התקנה מוחזק בעינן למימר לקמן דמפקינן מיניה ולפ"ז הו"ל פטור לכ"ע ובזה אין כאן שבועה לכ"ע והגם דהרב כה"ע סי' ז' אותיב עלה דגם מהרשד"ם וכו' ל"א רק בבא הפטור אח"כ דומייא דנשבע לשלם ובאה השמיטה אח"ך (ואפ' דה"ט דהמחמירים גם בשבועה דס' בתקנה) מ"מ הפ"מ ז"ל דרב גובריה אמרה והוי ס' שני. ועוד יש להקל בס' בהשבון ממ"ש הפרמ"א ח"א סי' קכ"א הטעם להזוכה בקי"ל דלא יחוש לשבועה דכיון דאם שילם לו פטור משבועה השתא דזכה מכח קי"ל שהיא כטענת בריא הו"ל כאילו פרעו ונפטר מהשבועה וחזרנו והוצאנו ממנו מכח דר"ן דמוציאין מזה ונותנים לזה ולמד כן מדברי מהרימ"ט ח"א סי' ס' ומהרשד"ם ח"מ סי' ז"ן עש"ב ולכאורה ק' חדא דהמעיין במהרימ"ט ומהרשד"ם יראה של"א כן רק בזוכה לכ"ע משא"כ בזוכה בקי"ל דיש כת נגדו ומפו' בכללי הקי"ל דאי תפס שכנגדו לא מ"מ איך יוצדק בזה מוציאין מזה וכו' ועוד דבזוכה בקי"ל גופיה הוא דאפליגו רבוותא אי רמי עליה חומר השבו' או לא. (שו"ר להחש"ש בסי' ס' הגב"י הק' כן עליו) וי"ל דס"ל כמ"ש הכנה"ג בכללי הקי"ל בזוכה בקי"ל ותפס שכנגדו דלהמבי"ט לא מ"מ ולמהרש"י מ"מ והוא ז"ל הטיל פשרה בזה דכשלא היה תפוס מעיקרא רק השתא וזכה בקי"ל לא מ"מ וכשהיה תפוס מעיקרא מ"מ ע"ש (הרב מקור ברוך סי' ס' לא ניח"ל בזה עיין בדב"מ ח"א באה"ע סי' מ"ג) וא"כ הפרמ"א ז"ל דמיירי בתפוס מעיקרא שאז הדין אי הדר אידך ותפס מ"מ דן הדין כן דהו"ל כמוציאין מזה וכו' והפוכי מטרתא למ"ל ואפ' דמפנ"ז לא חש לאומרים לחוש לשבועה דס"ל שדעתם כדעת מקור ברוך ז"ל לכך החמירו וליה לא ס"ל וא"כ כשהבעל תפוס מעיקרא האיכא ס' הפרמ"א דאין עליו איסור ורואה אני דדינו זה בס' השבון קיים אליבא דכ"ע דהא מהרש"ך ח"ג סי' ז"ך כתב להדייא שאחר שזכה הבעל בקי"ל אם יתפוס שכנגדו הבא בס' תקנה גזל גמור הוא וכופין אותו ב"ד להוציא מידו וכן יליף מניה העדוב"י סי' ל"ג. וא"כ כיון שדינו לאפוקי צדק דין הפרמ"א דהפוכי מטרתא למ"ל והו"ל כפרע ויצא י"ח השבועה. וקרוב לזה כתב המשא"מ ז"ל חאה"ע סי' ל"ב בדקצ"ט לצאת חו' השבועה וז"ל דכיון דיש ס' בדין ואפשר דנפטר הבעל מן הדין וקעביד הלה איסורא דאכיל דלאו דיליה דגזל הוא בידו בכל כי הא דתרוייהו בס' איסור הבעל מחמת איסור השבועה והיורש מחמת איסור גזל דינא הוא דהיכא דקיימי זוזי ליקום ע"כ הרב ברכות המים דקכ"ו ע"ב הביא ממהרד"פ ז"ל דאין לו חיך לטעום חי' זה דהמשא"מ ז"ל דבשלמא אם איסור בשניהם שוה ליחיי אבל הכא בבעל איכא תרי איסור שבועה וגזל ויורשי האשה רק גזל ואפ' דס"ל כהפרמ"א דהזוכה בקי"ל אין בו אפי' ס' גזל ולזה דקדק גבי בעל לתפוס רק איסור שבועה איברא דבדר"א הרגיש מהחולקים על מהריב"ל וכתב שכן דן בהשבון דבת אברהם כהן שהוא בסי' ל"א בין כשבא הפיטור אח"כ ולא היה שייך בעת החיוב דאז פטור משבועה משא"ך כשהיה שייך בעת החיוב ועכ"ז נשבע ע"ש ובזה קדמוהו מהרימ"ט ח"א סי' ס' ופרמ"א בשמו סי' קכ"א. החק"ל אה"ע סי' מ"ג תבר גזיזיה דהמשא"מ מסי' ל"א לסי' ל"ב והנך רואה דהוא עצמו הרגיש בזה סי' ל"ב כנז': באופן דמכל הסניפים הנז' יראה להקל