יש מאין חלק א קצה

ולדבריהם א"כ יש להקל מכח ס"ס בכל איסורי תורה וכ"כ להדיא החק"ל אה"ע סי' מ"ח דצ"ח ע"א וז"ל וכיון דמצד איסור שבועה אתינן עלה הא קי"ל ס"ס באיסור תורה בחייבי כריתות אזלינן להקל הן אמת שראיתי למהרשד"ם אה"ע סי' קכ"ח כתב דבאיסור שבועה אפי' בס"ס ראוי להחמיר ולא ידעתי טעמו דה' רווחת ס"ס בכל איסורי תורה להקל ע"כ. ולע"ד יש לתלות זה בענין אחר דטעם מהרשד"ם כמ"ש מהרימ"ט יו"ד סי' ב' דס"ס הוא מטעם רוב ומצאנו להפ"מ ח"א סי' ע"ח וח"ב סי' קט"ו והבע"ח ח"מ סי' ק"ב ושמיו"ט סי' כ"ג דפ"ט וסמך עליהם הנד"ל ח"א דזק"ן כתבו דבאיסור שבועה חוששי' אפי' לס' יחידאה ומינה לס"ס. והחק"ל שם מפורש דלא ס"ל הכי אלא דגם באיסור שבועה אזלי' בת"ר דאפי' במקום ערוה הולכים אחר הרוב וכתב שאפי' שראה קצת פוס' לא חלקו בזה אינו רואה מקום להחמיר ע"ש (גם בערוה כתב השמיו"ט בספרו ובקדושת יו"ט ובס' בירך משה סי' ל"ד דחוששי' גם לס' יחידית ול"מ ס"ס ע"ש) ועוד החק"ל ז"ל ביו"ד סי' ק"ל הביא דעת הרשב"א ז"ל דס"ס עדיף מרובא וכתב דגם הנראים חולקים מודו בס"ס גמור דלית ביה ריעותא דהוא עדיף מרובא ע"ש ולפ"ז גם האומרים דבס' שבועה לא אזלינן בת"ר אפי' דיודו בס"ס דעדיף מרוב וז"ט החק"ל ז"ל ומזה יש לעשות ס"ס שמא גם בשבועה אזלי' בת"ר ואת"ל דלא שמא בס"ס אזלינן בתריה. ומ"מ איבע"ל לצאת י"ח המחמירים בשבועה לחוש לס' יחידאה ונראה דמ"מ גם לדידהו לא מחמרינן בה יותר מערוה דמחמירינן לחוש לס' יחידאה ועכ"ז כד משכחינן תלתא ס' מיקלינן וכמ"ש מהריט"א ז"ל עצמו שם: ולכן פניתי לבקש תעלה ממה שראיתי למהרש"ך ז"ל ח"ג סי' מ"ח על מ"ש בכתו' שנתחייב להשיב אם לא יחיה הולד שלשים יום ונסתפק אם הפי' שלא יחיה אחרי מותה ל"י גם אם חיה מקצתם בחייה ומקצתם אחרי מותה או דגם מקצתם בחייה וכו' סגי ואחר שרצה להחמיר מכח השבועה דלא כמהריב"ל) כתב אמנם בנ"ד שהתנאי שהתנו סובל שתי כוונות מה טעם לומר ס' שבועה להחמיר וכו' למה לא יוכל המוחזק לומר על זאת הכונה שיש לפרש בלשון נשבעתי וכן גם מהרימ"ט ח"א סי' ס"א כתב בהאמין לאיש אחד דיש לצדד שלא האמינו רק בדבר שאין לו מגו ועמד בחומרת השבועה וכתב דל"ד דהתם במתחייב בדשלב"ל ודשא"ק דעת שניהם הוא לקיים הדבר עכ"פ ע"מ כן נשבע אלא שאנו מבטלים אותו מן הדין לזה אע"ג דקא"כ שבועה יש כאן אבל הכא דאמרי' להאי מילתא הימניה ולהאי לא הימניה נאמנות אין כאן שא"כ וכ"כ הנוב"י קמא ח"מ סי' ל"א דאפי' להש"ך דפליג על מהריב"ל אינו רק משום דנשבע לקיים הדבר אפי' לדעת החולק אבל אם אומר קי"ל שע"ז לא קאי השבועה כלל ודאי דמצי למימר קי"ל הרי ג' נביאים נתנבאו בסגנון אחד דהיכא שהענין כולל פרטים מחולקים ויש לומר דעל פרט אחד קאי ועל השני לא כ"ע מודים גם החולקים על מהריב"ל דמ"ל ע"ז קאי השבועה ולא על השני ודון מינה לנד"ז שפרטי ההשבון רבים אי נוהג גם בנ"מ ואם גם במתנות ואם גם שלא חיה הולד ל"י וכיוצא ובכתו' לא נכתבו הפרטים א"כ כשנשבע עליה ונפל הס' יוכל לו' קי"ל דעל פרט זה היתה השבועה ועל השני לא. והגם שהחק"ל ז"ל באה"ע סי' מ"ג דצ"א הבין בדברי מהרש"ך הט' משום דמ"ל לכך נתכונתי והביא ממהראנ"ח ורב"א דבנשבע לתועלת ולבקשת חבירו ל"מ למימר כן (המעיין בשורש דבריהם יכול לזווגם) ועוד דהלח"ר ז"ל סי' מ"ט ותו"ח סי' ע"ב ועדוב"י סי' ל"א ומשא"מ אה"ע סי' ל"א מיירי בשתנאי ההשבון סובל ב' פירושים ועכ"ז החמירו מס' שבועה ע"ש מ"מ נראה דבנ"ד שלא נכתב תנאי ההשבון גם בשם רק הירושה כמנהג א"י וכו' דעם שנאמר דקאי אהשבון מ"מ גם הבעל גם האשה