יש מאין חלק א קצד

איסור השבועה נמצא מבוכה דמהריב"ל ח"א סוף כלל י"ב וח"ב סי' ל"ח והסמ"ע בסי' ע"ג סקכ"ב כתבו דאין ב"ד כופין רק כשידע שהוא פטור כגון באס' ודבר שלב"ל ועכ"ז נשבע אבל כשיש מח' הפוס' ויכול לזכות בקי"ל אמרי' שנשבע בטעות כי חשב שאין פוטר אותו ועכשיו שמצא עוזר שבועה אין כאן אבל הש"ך שם סקכ"ג חלק דכיון שנשבע וחיי"ע השבועה תו ל"מ למימר קי"ל וכ"מ במהרש"ך ח"ב סי' ך' ע"כ והדבר הזה נתרחב בין הפוס' עיין בכנה"ג ח"מ סי' ס' הגב"י אומ"ה ובמט"ש שם או"מ וגם הכהונת עולם סי' ז' האריך בזה. והנה המט"ש שם כתב דהיה נ"ל דכיון דסו"ס מידי פלוגתא לא יצא מצי המוחזק לומר קי"ל והגם דהמח' פה אי מצי לומר קי"ל הא קי"ל דגם בזה יוכ"ל קי"ל והגם דהכא איכא איסור שבועה כיון דאיכא דררא דממונא יוכ"ל קי"ל כמ"ש הלב שמח דע"א ומ"מ אנן יד עניי אין בנו כח להכריע וכבר עמד ע"ז הבע"ח ח"מ ח"א סי' ע"ג וסגר המדבר דסוגיין דעלמא ס' שבועה להחמיר ע"כ ואני אין בידי בע"ח ח"א לעיין שם אבל מצאתי בבע"ח ח"ב סי' פ"ד כתב למקיל בס' שבועה שאם טעה במ"ש בכנה"ג סי' י"ב וכו' חלילה כי הוא הולך בעקבות מהרשד"ם המחמיר איברא וכו' וערך כמ"ש המט"ש ממש רק שלא מצא שם קי"ל בעיקר הדין ע"ש שנראה כשיש קי"ל בעיקר הדין המיקל לא הפסיד: והשתא נראה מסקנת האחרונים בזה. הנה הרב תורת חסד מסי' ע"ב עד סי' צ"ג בנפל ס' בהשבון החמיר ברובם מכח השבועה ובמקצת זיכה לבעל ולא הזכיר ענין השבועה וצ"י והרב עדות ביעקב סי' למ"ד אחר שזיכה הבעל מן הדין הביא המח' מצד השבועה ואסיק דלא נ"מ מידי כיון דנ"ז תלוי בפד"ר הו"ל כס"ס דבדאורייתא נמי אזלינן לקולא וכו' גם י"ל דפלוגתייהו דוקא בשבועה בשם או כינוי דתכסיסה מדאורייתא משא"כ בת"ך דלכ"ע מדרבנן ספיקה לקולא ע"ש (ויש לתמוה דמלבד דבסי' ל"א סמוך ממש מכח השבועה החמיר ובכאן הגם דכתב מיראי הוראה הוא עכ"ז המעיין בשאר תשו' יראה שלא חש לשבועה כלל. עוד הס"ס שזכר המשכיל יבין דאינו רק ס' חד ואדרבה נוטה לס"ס להחמיר דאת"ל פטור מהדין אולי חייב מצד השבועה ומ"ש מצד דת"ך דרבנן וכ"כ. צל הכסף ח"ב דק"א וק"ב לאסוף הקולות בת"ך והמו"א סי' י"ב הנה חוקי חיים סי' ך' והפנ"י ח"א סי' ט"ו אי משום שגם בת"ך זה מזכירים את ה' ואומרים ע"ד המב"ה ואי משום דלמרן ומורם ת"ך חמירא ויש לה כל דין שבועה. ויש לי ראיה ע"ז ממה שבסי' ר"ז השוה אותה לנדר ושבועה לקיים האס') וגם הרב בית דוד סוס"י קמ"ג דקנ"ט ע"א הביא מח' הראשונים וכתב איברא דהגם דמהרשד"ם ומהראד"ב כתבו דהוי ס' דאורייתא היינו לדידהו דס"ל בפשיטות דל"א חיוב אין כאן שא"ך אבל לדידן דראינו רבוותא סו' דכיון דפטור מקי"ל פטור משבועה א"כ לדידן הוי ס"ס אולי ה' כמהריב"ל ואת"ל כמהרשד"ם שמא ה' כמ"ד דהוא פטור מן הדין ע"ש (יש להרחיב דבריו דס"ל דמהריב"ל פוטר אותו מהשבו' בודאי כיון שהיא בטעות כמ"ש להדיא בסוף כי"ב דחשב שחייב לכ"ע ואח"ך ידע שיש מ שפוטרו והחו' ס"ל דלא הוי שבו' בטעות רק שנפל בה ס' מצד המח' בדין ובזה א"ש הס"ס אולי ה' כמהריב"ל דפטור מהשבו' בודאי ואת"ל כהחו' הלא גם לדידהו אין שם רק ספק ובזה סרה תמיהת החש"ש בסי' ס' על הב"ד ז"ל ואפ' דזהו טעם העדוב"י ז"ל גם הוא. רק מדברי מהרש"ך ז"ל ח"ג סי' מ"ח שהוא אחד מהחולקי' נראה דמחייבו בודאי שכ"כ שאפי' הפוטר מן הדין כמו הרמב"ם בדבר שאינו קצוב מודה שאם נשבע חייב ע"ש אלא שבזה תמהו עליו הכה"ע שם סי' ז' ומש"ל הבי"ד המט"ש בסי' ס' דמאי תברא למהריב"ל דאנה"ן גם הוא מודה שבדבר שפשוט לפטור ועכ"ז נשבע דחייב ודאי ולא פטר רק בנשבע על דבר דהו"ל פשוט לחיוב ומצא מי שפוט' דבזה הו"ל טועה)