יש מאין חלק א קצג

בניה אלא היא תקחם בשיווים לחש' פרעון כתו' ומה שישאר לה לתשלום פרעון כתו' והיא נפרעת מעזבון המת בזה אנו מתקנים שתחלוק עם זרע בעלה וכו' ובהסכמת צפת שבשם סי' כ"ג הדבר סתום ונחלקו בזה דמהרי"ך בסי' כ"ד מפרש דגם הנדונייא בכלל החלוקה ומהר"ן רוזיליו בסי' כ"ה פשיט"ל דדוקא בתוס' חולקין ולא בנדונא ע"ש ונמ"ך בכתבי דמהרמ"ס ז"ל הנז' דאפי' מה שהכניסה האלמנה נדונייא ותכשיטים או מדודים ואפי' עדין הם בעין נחשב הכל בכלל הכתובה וכדעת מהרי"ך שבחוהמ"ש סי' כ"ד וכן העיד בגדלו הרב חשק"ן אב"ד דעה"ק טבריא ת"ו שכך המנהג קדום בעה"ק צפת"ו ע"כ שוב נמצא מעב"ד מעה"ק צפת"ו מש' תזכ"ר שדנו שנכסי נדונייא תכשיטים או מדודים שהם בעין תקח אותם לחש' כתו' וחולקת בשאר אבל מהרא"ך לא כ"כ) והשתא אנחנו לא נדע מה נעשה. ובמושכל ראשון אמרתי דכיון דמן הדין יש לאשה ליטול כל כתו' ולא הופקע זכותה רק מצד התקנה השתא דנפל ס' בנדונייא ידה עה"ע ותטול נדונייתה כתקנת ירושלים שו"מ הדבר מפורש בשמח"ל ז"ל אה"ע סי' ד' שבימי מוה"ר הגדול המלאך רפאל מאמאן ז"ל נסתפקו ס' זה עצמו ושלחו לשאול מירושלים ת"ו ושם בדל"א השיבו דכל דלא אתבריר מנהגם בזה יד בעל התקנה עהת"ח ולמדו כן מתשו' מרן לאה"ע ה' כתובה סי' ט' (מה שלא הבי"ר מש"ע סי' קי"ח אפ' משום דבתשו' נראה אפי' שהבא מהתקנה מוחזק ידו עהת"ח) ועיין בהשמטות שבס' ישא איש להרה"ג הנז' ז"ל שמ"ש בתקנה בראיה ברורה הוא לפי ראות עיני הדיין באותו פרק באותו מקום באותה אשה. ומשם תלמוד דאם יש ראיה למדודים הנמצאים שהם חליפי הנדונייא אין בהם חלוקה. וכן נ"מ אין בהם דין חלוקה ובמתנות הטיל בהם פשרה דמה שמיוחד למלבושיה דינו כנדונייא והמיוחד למלבושיו יחלוקו ומה שהוא לצרכי הבית אם ניתנו מצדו היא תטול שליש ויורשיו ב' שלישים ואם מצדה להפך היא ב' שלישים ויורשיו שליש עש"ב ולענין בע"ח מפורש בברכות המים לאה"ע סי' קי"ח דק"ך ודקכ"א משמו הוא ור' אבה'ו ז"ל שאין לו לגבות רק מחלק היורשים אחר הירושה ע"ש ומעתה כיון שאנו מייפים כח האשה שבאה מן הדין כן יש לנו לדון גם אנחנו בפרטים הנז'. זהו מה שהשיגה ידי יד כהה בבירור הס' הנז' והדבר מסור לרבני עי"ק ת"ו: סימן כ"ח אחר הדברים האלה אמרתי לברר ב' פרטים הנחוצים לגמר הדבר הזה. א') דלפמש"ל מובן שיש איזה פרטים בהשבון שאין הבעל זוכה נגד היורשי' רק מכח דהוא יורש מן הדין והם מן התקנה וידוע דבעי"ק ת"ו הבעל נשבע בת"ך לקיים כל הכתוב בכתובה מרו"ס ואם מ"ש הירושה כמנהג א"י הוא חוזר על ההשבון הרי נשבע גם עליו ועלינו לדעת אולי גם אם פטור מצד הדין יתחייב מצד השבועה. ב') מ"ש דהבא בס' תקנה ידו עהת"ח אם הוא מוסכם ואם שייך גם כשבא להחזיק מה שבידו או דוקא כשהבא להוציא מן הזוכה בדין: וזה החלי ע"ד שבועת האלד'ים עיין בח"מ סי' ר"ז דנדר ושבועה ות"ך מהני אפי' באסמכתא ובסי' ר"ט כתוב בהגה דאם נשבע לקיים המקח אעפ"י שלא בא לעולם צריך לקיים שבועתו ובסי' ע"ג ס"ח כתב מי שנשבע לחבירו לשלם לו אעפ"י שלא היה חייב לשלם מ"מ חייב מכח שבועתו וענין החיוב מצד השבו' אי הוי מכח דמשוייא קנין או מכח איסור השבו' דנ"מ בזה לגבי יורשי הנשבע או כי אתשיל אשבועתיה נחלקו בזה בסי' ר"ז דלהסמ"ע במידי דקנין מועיל השבועה תועיל במקומו לעשות גם קנין אבל בדשלב"ל וכיוצא אין השבועה עושה קנין רק מצד איסור כופין אותו לקיים ולהש"ך שם לעולם לא משוייא קנין וגם הנוב"י קמא בח"מ סי' ל"א כתב שס' הסמ"ע דחוייה ועיין בכנה"ג סי' ר"ז בהגב"י. ואפי' מצד