יש מאין חלק א קצב

לאו מחילה כבר נכתב בסי' צ"ג סי"ד וט"ו) וקאמר דהא אשמועי' דלא נתלה סלוק בסלוק ונאמר כשם שיפה כחם לסלק בחצי כן יכולים לסלק גם ממזונות וגם למפרע ואפי' אי תקון להדיא שתסתלק ממזונות כל עוד שלא סלקוה חייבים ועיין בח"מ סק"ד שכפ"י דברי מור"ם וכן יש לדקדק שכ"ד הש"ע שכתב שהתה מלחלוק וכו' ולא כתב שהו מלחלוק ש"מ דהשיהוי בדידה תלי ולא בדידהו וגם ממה שסתם בסי' נ"ג שאין יכולים לסלקה בכתו' ולהפטר מהמזונות זולת בהתנו או המנהג כך ולא בתקנה כזאת ומה שהוסיף מהריק"ש תיבת בע"כ וכו' הוא לרמוז למ"ש בכונת סוף תשו' הרא"ש דאעפ"י שהתנו בפי' שיכולים לסלקה בע"כ ממזונות מ"מ זמן שלא סלקוה בו תגבהו וכאנשי יאודה. וראיה למ"ש מתקנות אלגי'ר שבתשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב שאעפ"י שבתקון א') תקנו שלא תגבה האלמנה כ"א הנדונייא ולא התוס' לא הספיק להם זאת ובתקון ז' הוסיפו לבאר שיכולים לסלקה ממזונות ע"ש נראה דאין להחזיק בתקנה רק המפורש בה ולא להוסיף משום מה הועילו חכמים. זולת ראיתי בס' חוהמ"ש סי' כ"ג למהרי"ך ז"ל עמד בחקירה זאת והבין פשט הדברים במור"ם דיכולים לסלקה גם מן המזונות ופי' תשו' הרא"ש ע"ד זה בדוחק ושוב סתר הפירוש ופי' דברי מור"ם קרוב לפי' הח"מ רק הוק' לו דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתם. ולזה חזר לפי' הראשון ויישב תשו' הרא"ש דשם הטעם משום שהתנה בעלה עמה כמוזכר בשאלה לא יכלו לסלקה משא"כ כשלא התנה ויש תקנה לסלקה בחצי הנדונייא יוכלו לסלקה גם ממזונות עש"ב ואחה"ר מלבד כל מ"ש הנה העסה נחתומה מעיד עליה שמור"ם בעצמו כתב בד"מ סי' צ"ג ועל סי' קי"ח תשו' הרא"ש אם הברירה ביד היתומים ליתן לה כתובתה או חצי הנכסים אם יכולים לסלקה בע"כ ע"כ ולדברי מהרי"ך דכל עיקר הזכות שזיכה אותה הרא"ש משום שהתנית עם הבעל הי"ל למור"ם לסיים אם יכולים לסלקה בע"כ אעפ"י שהתנית עם הבעל א"ו דמור"ם הבין דהטענה תלויה רק אם ג"ז נכלל בברירה שביד היתומים או לא והשיב הרא"ש דאין זה בכלל. ומה שתקע עצמו מהרי"ך ז"ל בטענת מה הועילו רואה אנכי דאזיל בזה לשטת מהרא"ש ז"ל בסי' י"ט דדוקא בס' דתנאי יד בעל התנאי עהת"ח משא"כ בס' דתקנה יד הבא מכחה עה"ע משום דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתם ובזה כבר תמהו עליו הב"ש בסי' קי"ח והכנה"ג שם בהגב"י וכל האחרונים נדחה קראו לה עיין במשא"מ אה"ע סי' ל"ב והוכיחו מתשו' מרן באה"ע והש"ע סי' קי"ח דלא מחלקי בהכי וכל ס' בתקנה ידו עהת"ח וכיון שכן גם אם הס' שקול הכא אי כהח"מ בכונת מור"ם או כמהרי"ך יד האשה שזוכה במזונות מן הדין עה"ע ויד היורשי' הרוצים להפקיע בכח התקנה עהת"ח והנה בתקנת ירוש' שבחוהמ"ש מפורש שתיזון כל עוד שלא תבעה וז"ל אך כשימות הבעל ונשארה אלמנתו אחריו והיא נזונת מנכסי בעלה כל ימי מיגר אלמנותה כמנהג אם תבא האל' להתפרע כתו' מנכסי בעלה בזה אנו מתקנים שאם יש שיעור ב' כתובות וכו' ורק בתקנת צפת הוא הס' דמהרי"ך ז"ל ועתה זכיתי ובא לידי כתבי הק' מהרה"ג מארי דאתרא עה"ק צפת"ו כמהר"מ סתהון זצ"ל וכתב בזה"ל אם רוצה האלמנה לישב על כבוד בעלה ולהיות ניזונת מנכסיו אפי' אם לא הניח שיעור שתי כתו' או אפי' שיעור כתו' אחת אינם יכולים לכופה לחלוק ע"כ הנה גם בעה"ק צפת"ו פשט המנהג דלא כמהרי"ך ז"ל וא"כ גם בעי"ק טבריא ת"ו ממ"ן אם היא כירוש' או כצפת יש לנו לעשות כן עוד מצאתי כן להרה"ג מהרא"ך שקבל מהרה"ג חשק"ן שקבל מרב חנ"א ז"ל דאין יכולים לכופה: ס"ח אם תטול הנדונייא קודם החלוקה. הנה נמצא בזה שינוי כי בהסכמת ירושלים שבחוהמ"ש סי' כ"ו כתוב שהמדודים והנדונייא שהביאה עמה בשעת נישואין שיש עדים או ראיות ברורות שאלו המדודים או הנדונייא הכניסה עמה בזה אין אנו מתקנים שתחלוק עם זרע בעלה אפי' שיהיו