יש מאין חלק א קצא

אוי"ג הביא ממהרימ"ט ח"ב ח"מ סי' נ"ו דחי' מרן בין התקנות אינו אלא באחר אבל לבעל אינה יכולה למחול בכל התקנות ותשו' מרן ז"ל דאיירי בבעלה הוייא תיובתיה) ולבי אומר לי דהא דקי"ל בעלמא היכא דפליגי מי הוא המוחזק דאזלינן בזה בתר רובא דעיקר הדין שאם נחלקו בפי' דעת מרן ז"ל לדידן שקבלנו הוראותיו נגד כל הפוס' עיין בהלק"ט ח"א סי' קפ"ב דחזרו רבני ירוש' וצפת וחדשו הקבלה בדעתו שאפי' באלף לא בטיל וברכ"י בח"מ סי' כ"ה כתב משם מרן מהרח"א ז"ל דהכלל שייסד מרן לפסוק כג' עמודי הוראה וכו' הסכימו עמו מאתים רבנים ויוסף אברהם סי' כ"ו וז"ך נ"ט לקבלה זו דהוי כהך דנאמן עלי אבא ע"ש יצא לנו דאין לנו לחפש אחר רוב דעות כל הפוס' שדברו בזה רק לדעת רוב הפוס' מאי ס"ל בדעת מרן ואפי' שיהיו מיעוט נגד הרוב בשרש הדין כיון שהם רוב בדעת מרן אחריהם נלך כיון דאחר גילוי דעתו בטלה מח' א"כ העיקר הוא הרוב בדעתו ולפי"ז בנ"ד דהרוב סוברים בדעתו דמתנתה קיימת בכל אופן הכי נקטינן שוב מצאתי דעתו מפורשת בבד"ה סי' קי"ח שכתב כן משם הרמ"ה דאם נתנה לאחר מה שהתנה הבעל להפסיד מהירושה מתנתה קיימת. ולא הביא שום חולק. ונראה דאלו הם דברי הרמ"ה שהביא רב"א סי' י"ח וא"כ כן ראוי לדון בעי"ק ת"ו: ס"ז כשאין שם שיעור ב' כתובות דהמנהג לחלוק אם יכולים היורשים לסלקה מהמזונות בע"כ כדי שלא תכלה הממון או לא. הנה בש"ע סי' צ"ג מפורש דאין היורשים יכולים לפרוע כתובת האלמנה ולסלקה מהמזונות אם לא תבעה כתובתה זולת אם התנו בפירוש או שהיה מנהג המקום כן שלא תיזון מנכסיו רק דבסי' קי"ח פסק שהתה מלחלוק עם היתומים כפי התקנה קצת זמן לא אבדה מזונות אותו זמן והגיה מור"ם אעפ"י שהכח ביד היתומים לחלק האלמנה בחצי הנכסים ע"כ ולכאורה נראה מזה דהכח בידם לסלקה ולא תיזון דגם זה הוי בכלל התקנה משום דאל"כ מה הועילו בתקנתם וביותר נראה כן ממ"ש שם מהריק"ש בהגהות אעפ"י שהיו היורשים יכולים לסלקה בע"כ בחצי הנכסים או בכתובה הוסיף מלת בע"כ להורות דיסלקוה בע"כ גם שלא תתבעם ואינה יכולה לעכב שתיזון אבל לע"ד שהמעיין בשרש דין זה בתשו' הרא"ש כלל ן' הביאה הטור סי' קי"ח אי אפשר לו לומר כן וז"ל וששאלת קהל שהתנו שכל אלמנה שתבא לחלוק וכו' שתהיה יד היתומים על העליונה או יתנו לה כתובתה או חצי הנכסים ומת ראובן והניח אלמנתו ובת והאל' שהתה חצי שנה קודם שתבעה כתובתה ולא היתה ניזונית משל בעלה ועכשיו תובעת כתובתה ומזונותיה שכך התנה לי בעלי שאהיה ניזונית מנכסיו כל זמן שאתעכב בשבילו וקרובי המת טוענין כיון שביד היתומים לסלקה מכתובתה אבדה מזונותיה תשו' נ"ל שלא אבדה מזונותי' שתקנת הקהל אינה יכולה להפסיד לאלמנה מזונותיה שהם תנאי ב"ד אלא תקנת הקהל היא לתועלת היתומי' לענין זה שאם כתובתה מרובה שיכולים לסלקה בחצי הנכסים ואותו חצי נכסים היינו כתובתה וכ"ז שלא תתבע כתובתה יש לה מזונות וכן לאנשי יאודה שהיו כותבים אם ירצו היורשי' יתנו לה כתו' ויפטרוה ואפי"ה היתה ניזונת משלהם כ"ז שלא נתנו לה וכו' ע"כ הנה פשטן של דברים שהאשה תבעה המזונות מכח שהם תנאי ב"ד (לא מכח תנאי מפורש שהתנית עם הבעל) וכמו שהשיב הרא"ש שהתקנה אינה יכולה להפסיד המזונות שהם תנאי ב"ד (ול"כ שהם תנאי הבעל) וס"ד דיורשי' לפטור עצמם שבכלל התקנה גם זה שיוכלו לסלקה שלא תיזון וכיון שיוכלו לסלקה גם מה שלמפרע לא תגבה וע"ז השיב כי היסוד נופל שאין התקנה רק לסלקה בחצי הכתובה בעת שתתבע ולא לסלק ממזונות ובנפול היסוד נפל הבנין ולמפרע היא גובה ועוד בלא"ה גם ביאודה שיכולים לסלק מ"מ כל שלא סלקו תגבה למפרע זהו הפשט האמיתי וא"כ מאין למור"ם שיכולים לסלק גם ממזונות ולזה מוכרחים לומר שכונתו לפרש מאי קמ"ל מרן (דאי אשמועינן דשהותא דידה