יש מאין חלק א קצ

פרעתיך דהתם הי"ל לידע משא"ך בטענת קי"ל) וראיתי להפ"מ שם בס' גו"ר אחר שהביא מח' הפוס' בזה וגם תשו' רב"א ז"ל אסיק וכתב ולענין דינא אם מחלה לבעלה כיון שהוא יורש מן הדין מ"ל קי"ל אבל לאחרים נלע"ד שיורשיה הם מוחזקים אחר התקנה וכו' בירושה דממילא ויאמרו קי"ל דאין במתנתה כלום (לכאורה ק' איך לא הרגיש בדברי רב"א שהיורשי' באים מצד תקנה והו"ל ס' בתקנה וי"ל דס"ל כיון דממ"ן נעקרה ירושת הבעל חזרה הירושה ליורשי' ממילא וא"כ הם באים בס' דדינא כיון שהם לגבי אחרים) גם מהר"מ אלשיך ז"ל שם הוסיף לחלק דל"א מרן רק כשלשון התקנה יסבול הפי' שתשוב נחלתה ליורשיה ולמי שתתן לו אבל כשהלשון לא יסבול רק ליורשיה דוקא יודה דמתנתה בטלה שאם בכל אופן אמרה מה הועילו חכמים בתקנתם ע"ש ולפי טע"ז יראה דגם לגבי בעלה לא יועיל. ומשום דלא לאפושי פלוגתא כי שאר הרבנים שבדורו נראה דס"ל איפכא י"ל דגם מהרמ"א ל"א כן רק כשלשון ההסכמה ברור שלא יסבול רק יורשיה ולא אחר אבל כשאינו ברור יודה ונדון הרבנים באינו ברור ונמצא דמתנתה לאחר הוא מח' בדעת מרן. וראיתי למהרמ"ג ז"ל סי' צ"ו שעמד בזה וסיים וכך אנו דנין בכל בתי דיננו ובכל ארץ הצבי שכל שלגבי הבעל שהוא יורש ודאי מחזיקינן המתנה בידו אבל לגבי אחרים לא הוייא מתנה וכך מנהגנו וכך ראוי לדון ע"כ הנה הרב ז"ל בדור מרן ז"ל וקמסהיד כן ע"כ ארץ הצבי (הנאמן שמואל שם אוקי דברי מהרמ"ג ז"ל דוקא בנתנה מחיים ואמת דנדונו מיירי בהכי אבל מהראיות שהביא נראה דל"ש שכתב ואע"ג דאיכא פד"ר וכו' לא נעלם מ"ש הרשב"ץ ז"ל. וידוע דהראשונים לא נחלקו רק בנתנה לאח"מ אבל מחיים אפי' בתקנת טולי' מודה הרא"ש להרי"ש דקיימת. ורק מהרשד"ם שהיה קרוב בזמנו הוא שחידש זאת ותו דהרשב"ץ דמייתי מיניה נראה דבלאח"מ הוא שחידש דאי לאח"מ פשי' גם להרא"ש אמת דמהרח"ש הבין דהרשב"ץ מיירי מחיים ותמה על ב"י שהבין גם לאח"מ אבל האדמ"ק ח"ב סי' ז' הרבה להשיב עליו דהעיקר כמו שהבין הב"י ובל"ס דמהרמ"ג לא יזוז מדברי הב"י ז"ל) גם הכנה"ג סי' קי"ח הגה"ט אוי"ט כתב ממהר"א גאליקו ז"ל דגם לתשב"ץ ז"ל בתקנת צפת לכ"ע אין במתנתה כלום ע"כ זולת לא ביאר באיזה פרט קאי. ומ"מ אני נבוך כי המבי"ט ז"ל דהוא מצפת"ו ובדור ההוא דן דמתנתה קיימת גם לאחרים וגם במתנת שכ"מ ועתה מצאתי להרב בע"ח ח"א מח"מ סי' קפ"ד דרי"ו בחשבו שהיו נשואים הבעל והאשה בארץ ישראל עמד במתנתה בשכ"מ להקדש אי מהנייא וכתב (אחרי שהביא הסוברים דדוקא מחי' לבעל מהני) וז"ל אפי"ה בנ"ד זכה ההקדש כיון שהוא תפוס יכו"ל קי"ל כהב"י ורב"א ז"ל דכל שלא התנה האב עם בתו יכולה ליתן (נראה שמפרש סו"ד מרן שכתב ומיהו וכו' דלא קאי אתנאי השבון אלא בתנאי האב עם הבת בפי' וכמש"ל) כ"ש דהמבי"ט חולק וס"ל דגם בהתנה האב עם הבת יכולה לתת למי שתרצה ע"כ הרי פשיט"ל בדעת מרן דבכל אופן מתנתה קיימת חוץ מאם התנה האב עמה בפי' (הגם דלפ"ז ק' כיון דבא"י קאי למה זיכה ההק' מכח תפוס בל"ז כבר קבלו דעת מרן ואפ' דבזמנו עדין לא נתפשט הקבלה רק לש"ע. גם מה שלא זיכה מט' שכתב רב"א דהיורשים באים מצד התקנה אפ' משום דרווחא אשכח בלא"ה דההק' תפוס) דלא כמהרמ"א ז"ל וכן יש לדקדק קצת מהש"ע בסי' קי"ח שכתב אם נתנה האשה לבעלה או לאחר שיזכה אחר מותה בחצי נדונייתה הראוים יורשיה לירש כפי תקנת טולי' אינו כלום. הרי כלל כל הסוגים ומשמע דבתקנת טולי' אינו כלום ובזולתה מהני הכל (אלא דאין הכרח כ"ך די"ל הא בזולתה יש שמהני ויש דלא) עכ"פ רבו הסוברים עתה דמרן ז"ל אינו מחלק והו"ל מהרמ"א יחיד לגבייהו וכ"ש דהפ"מ והכנה"ג ז"ל דבתראי סו' כן בדעתו. וכ"ן מדברי אדמ"ק ח"ב סי' ה' ולדידן לע"ד כן ראוי לתפוס להלכה (כנה"ג הגב"י