יש מאין חלק א קפט

למהר"א מונסון ז"ל כתוב וז"ל וחקרתי ודרשתי על מנהג ירושלים ונודע אלי שהוא כמנהג דמשק וכו' וכך הוא המנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה ולא הניחה זש"ק דהיינו שיחיה שלשים יום דחולקים ע"כ הנה ביאר להדיא שיחיה ל"י והגם שהרב מו"א הביאו וכתב שמדברי מהרי"ב ז"ל בסי' מ"ו נראה שאין מנהג דמשק כן לענ"ד דמ"ש וכך הוא המנהג וכו' לא קאי רק לירוש' ולא לדמשק דלאו לכולה מילתא דמו ומה שתי' שם דעדות זו אפשר שאינה רק כשאינו בן ט' ואינו שלם דאז בעי ל"י הוא דוחק דא"כ הי"ל לפרש. ומ"מ גם הרב מו"א כתב בדנ"ו ע"ד שעוד היום בירושלים חולקים כשלא חיה הולד ל"י וד"ב: ס"ו אי מהנייא מחילתה או לא. הנה נודע מח' בזו בתשו' הרא"ש כלל נ"ה דלהרא"ש אינה יכולה ולהרי"ש יכולה ובב"י סי' קי"ח הביא מח' ודקדק מדברי הרא"ש דל"א רק לפי לשון תקנת טולי' ואין ללמוד משם לתקנה אחרת שאינה כתובה באותו סגנון וכ"ך הרשב"ש וכו' מיהו היכא שכתוב בתנאי שע"מ כן נתן לה הנותן הנדונייא אין בידה לשנות ע"כ וכ"ך בתשו' לאה"ע סי' ד' וביאר דאין חי' בזה בין אם הכניסה מבית אביה לדעיילא מנפשה שיכולה למחול גם מבואר דגם בנותנת לאח"מ מיירי וכ"כ בכונתו הבע"ח סי' קפ"ד דרי"ו וביאר דמ"ש ומיהו וכו' דלאו בתנאי ההשבון מיירי אלא שהתנה האב עם בתו בפי' שאם תמות בלי זש"ק שיחזור לה החצי. וכ"כ הגו"ר אה"ע כ"ד ע"ש. ולפ"ז הגם כי מהריב"ל ומהרשד"ם בכמה תשו' פליגי וס"ל דאינה יכולה למחול גם בשאר תקנות ומהרשד"ם באה"ע סי' רכ"ב הפליג לחלוק גם במה שהודה הרא"ש דמתנתה קיימת גם בדעיילא מדנפשה וגם בנותנת מחיים מ"מ כבר נתפשט המנהג דקבלנו דעת מרן בב"י ובתשו' עיין ביוסף אברהם סי' כ"ו וכ"ז והחק"ל מ"ב סי' ד' דחה דברי מ"ס המלך ז"ל דקבלנו בתשו' והודה לו לבסוף מ"ס המלך ז"ל וכן העיד הרה"ג מהר"א מני בס' פני ח"ה בהשמטות דכ"א ובתע"ל ח"א באה"ע סי' ג' והרב כפי אהרן ז"ל דע"ה ע"ג כתב דבכל ערביסתאן קבלו דעת מרן גם בתשו' זולת בירושלים ה' זו רופפת בידם ועיין בפנ"י ח"ב דח"ן ודנ"ב ובח"ג בד"ם וס"א וכמה מקומות דנתפשט המנהג שלא לומר קי"ל נגד תשו' מרן ובח"ג דקי"ג תשו' היתה לעי"ק טבריא וכתב דקבלנו דעת מרן בתשו' ובח"ה דקצ"ט תמה על הרב עבודת השם דכיון דהתשו' היתה לטבריא אתריה דמרן למה זיכה לבעל בט' קי"ל נגד תשו' מרן ע"ש. זולת כ"ז במחלה לבעל אבל במחלה לאחרים צ"ת דמדברי רב"א סי' י"ז וי"א דדן כן במחלה לאחרים נמי ומסתמיך ואזיל מדברי מרן נראה דס"ל למרן דלא שנא וכ"כ גו"ר כ"ד משם פ"מ דדעת מרן כן אבל מהר"ם אלשיך סי' ט"ו כתב דגם מרן ל"א רק במחלה לבעל מט' שכתב הרשב"ש אבל טצדקי שיכולים לעשות להעמיד הנחלה ביד הבעל עושים משא"ך ביד אחר. ואמת כי נדון התשו' של מרן לא היה זולת במחלה לבעלה ועלה ע"ד לומר דלו יהי אלא ס' מ"מ מתנתה קיימת כיון שיכולה לתת מן הדין והמפקיע מתנתה אינו בא אלא מצד ס' בתקנה אם גם בזה תקנו וכ"כ רב"א שם ואחריו החזיק מהר"י הלוי סי' ט"ו וסי' ח"י וגם המבי"ט ח"ב סי' קכ"ח כתב דתקנת דמשק וא"י יכולה לתת והביא דברי התשב"ץ והרשב"ש ונ"ט משום ס' בתקנה העמידהו על דין תורה והסכימו עמו מהרי"ב ומהר"י ארחא ז"ל והגם דשם היה במחלה לבעלה הנה בח"א סי' של"ד דן כן גם בנתנה לאחרים ע"ש ומהרח"ש באה"ע סי"ך וכ"ה והתו"ח תלמידו סי' ע"ט ופ"ב כתבו דהבעל יוכל לומר קי"ל אמנם גם בזה מצאתי מח' כי הרב נאמן שמואל סי' נ"ז נשאל במחלה לבעל וכתב לבטל מחילתה דהוי כבריא בחיובא וס' בפרעון כיון דהתקנה ברורה ובמתנה נפל הספק וכן מטין דברי עדוב"י בסי' ל"א ע"ש (עיין בכנה"ג בכללי הקי"ל דהזוכה בקי"ל הו"ל כטענת בריא בפרעון והחש"ש הוסי' דאפי' אי הוי כשמא ל"ד לאיני יודע אם