יש מאין חלק א קפז

בהם סחורה וידוע שהסחורה או המעות שבידו נמשכו מזה הרי הם כאילו בעין וחולקים ומה שמשכן יש מקום לומר במה שהוא כנגד החוב שהם בעין וחולקין ויש לומר דהו"ל כנאבדו ולזה הדעת נוטה ואפי' יהיו שקולים יד בעה"ש עהת"ח וכ"ש בדבר התקנה שאינם מוציאים מהבעל בס' תקנה. וכ"כ המבי"ט ח"ב סי' ז"ך דמנהג דמשק רק במצוי והרב מהרא"י שם כ"כ גם למנהג ירושלים. והפרי הארץ שם רצה ללמוד למנהג ירושלים שמשביעין הבעל אם נאבדו הן וחילופיהן וח"ח כמ"ש כן מהרי"ב ז"ל במבי"ט ח"א סי' פ"ט למנהג דמשק והדר ביה דבירוש' א"ץ לישבע כיון דלא הוברר הדבר אם חולקין במדודין הו"ל יד הבעל עה"ע ע"ש וסיומא דמלתא הנה בה"מ ז"ל על סי' קי"ח העלה דאין חלוקה רק בנמצא והגאון מהריט"א ז"ל הסכים על וכתב כלל זה מסור וכו' פעה"ק ירושת"ו דסוגיין דעלמא שמנהגנו כתקנת טולי' דכל דבר שאינו בעין אינו חולק ואם פיזר הבעל לצרכו ולפרעון חובותיו ואפי' להוצאות החופה אינו חייב להחזיר ליורשי' מממונו אפי' יהיה לו ממון הרבה ואין בזה ס' ומעשים בכל יום אנו דנין כזה ע"כ וכ"כ מהרד"ף ז"ל שם ע"ע: ס"ד אם צרכי קבורה וכיוצא רמו אבעל לחוד. הרב פרי הארץ שם הביא ממבי"ט ח"ב סי' ר"ז העיד שמנהג דמשק שצרכי קבורה וכיוצא ניטלין מן האמצע ודייק מדלא חילק ש"מ דגם באמיד הדין כן והוכיח זה ג"כ ממ"ש הכנה"ג אה"ע סי' קי"ח בהגה"ט אוס"ב משם הרדב"ז אפי' אם הבעל אמיד וסיים פרה"א והנה כי כן לבני א"י דבתר דמשק גרירנא הדבר יוצא דאפי' אמיד ההוצאות מהאמצע כ"ש דמנהג ירושלים הפשוט והברור כן ומעולם לא ראינו ולא שמענו הפך מזה ע"כ וכ"כ פרה"א ח"א פכ"ב מאישות דכל ההוצאות מנכים קודם החלוקה גם הרב ראש משביר באה"ע סוס"י כ"ח כתב דמנהג צפת וירושלים ודמשק לעולם מוציאין מן האמצע כל צ"ק ואח"כ חולקים כמנהגם והביא מאדמ"ק ח"א סי' ג"ל דמנהג ירושלים מוציאין תחילה כל צ"ק תכריכין ורסי'ס שלוקח הדיין ונרות של שעוה וגם שולחנות לעניים ווילאדא'ס ומקוננות ותש' הז' ול והשנה ושמן שמדליקין לנשמתה בי"ב חדש שבתות ור"ח וי"ט ומצבת אבן לקבורתה ואח"כ חולקין ע"כ וכ"כ יא"ה בסי' קי"ח בהגה"ט אול"ח בשם אדמ"ק ע"ש: ס"ה כשלא חי ולד למ"ד יום ומת אחריה אי חשיב זש"ק או לא. עיין בכנה"ג סי' קי"ח הגב"י אונ"ג ואילך ויא"ה שם אומ"ח מח' הפוס' בזה. והרב מו"א אה"ע סי' י"ב באר"ץ שכותבין כמנהג דמשק עמד לברר זה והביא דעת מרן בסי' קנ"ו במת תוך שלשי' דבעייא חליצה מד"ס משמע אבל מה"ת הוי ולד גמור ובממון מוקמינן אד"ת ומזה תמה על מהרמ"ג בסי' ק"ב שכתב איברא שאם היה כתוב בתנאי הכתו' אם לא שיניח זש"ק הגם שלא פירשו הא קי"ל זש"ק הוא ל"י אבל מאחר שאינו כתוב אפי' לא חיה כ"א שעה אחת מספיק להעמיד הירושה לבעל דאמאי והא קי"ל איפכא דאפי' תוך ל"י הוי זש"ק וכתב שכן תמהו עליו עבוה"ג סי' ס"ח ונ"ש סי' פ"ב ויד אליאו ז"ל ודחו דבריו מהלכה. (ולע"ד אנה"ן דגם הוא סו' תוך ל"י הוי ס' נפל דכ"כ להדיא ב"י סי' קי"ח בשם תשו' הרשב"א ז"ל ורק אם כתבו אותו לשון אם לא שיניח זש"ק כ"כ משום דמורה התנאי שהוא על הבעל ואין לו פיטור מההשבון רק אם תניח זש"ק ועליו להביא ראיה כל שלא חיה ל"י וכמו שסיים הרשב"א שם וז"ל ואילו היה התנאי כל שישאר ממנה זש"ק לא יחזיר כלום ליורשיה היה על הבעל להביא ראיה (דהם יאמרו קי"ל דזה אינו זש"ק ולשון הרב עדיף מזה כמובן) לפי שלא זכה באותו שיור אא"כ ישאר ממנה זש"ק ועליו להבי"ר אבל כאן כבר זכה בכל הנדונייא אלא שהתנה שאם ישאר וכו' א"כ מי שאמר שאינו זש"ק עליו להבי"ר ע"ש) אח"כ הביא דברי לב שלמה סי' כ"ט דכיון דבלשון ב"א לא מיקרי זש"ק עד שיחיה ל"י הולכין אחריו ובדנ"ד