יש מאין חלק א קפו

אחר צפת לא נדע ע"מ לסמוך אם על המנהג הראשון או האחרון ויהיה יד היורשי' הבאים מן התקנה עהת"ח והתקנה ותנאי בטלים וה"ז דומה קצת למ"ש בח"מ סי' מ"ב דבדבר שבשטר בטל בו ל"א יד בעה"ש עהת"ח. לזה מסתמא על מנהג ירושלים הברור הם מכוונים. ב') דנראה גם בצפת חזרו לנהוג כירושלים והעד שבמזבח אדמה ז"ל חא"ה שלחו מצפת לשאול לירושלים איך יעשו בענין נ"מ בהשבון ובזה ית' מ"ש כמנהג א"י החדש המחודש הנהוג היום דבאו לשלול הסכמת ש' הי"ש ושנת השכ"ט ולעמוד במה שנהגו אח"כ. ובזה ניחא אשר לא ריפו שבר זה הדור שלפנינו ושלפניהם לבאר בכתו' אם כמנהג ירושלים אם כצפת לולא דפשיט"ל דהשתא שוים הם. ג') כיון דקודם ישוב טבריא פי' מהרא"י ז"ל (שהוא חבר למהרמ"ח ומט"י שהיתה חרבה בזמנם כמש"ל) מלות והירושה כמנהג א"י דקאי להשבון וראו דבריו מודפסי' בפרה"א שם ש' תקט"ו (זמן הדפוס) ועכ"ז כותבים אותו ודאי דאדעתא דאותו פי' נחתי וכ"כ מעשה אברהם דקמ"ד משם הפ"מ דכיון דמהראנ"ח דן במדודים דין מצוי כל הנושא אשה אח"כ ע"ד אותו משפט הוא נושא ולמד כן מתשו' מהרא"ש סי' י"ט ע"ש ועיין בשמח"ל שם הביא שאין עיר נגררת אחר חברתה גם הרב פרי הארץ ח"ב סי' ב' האריך להוכיח זה ומ"מ כתב שאם יש אומד"ד והרגש שיש להחזיק אותו מנהג בסמוכה לה ומיניה לדידן דיש הני טעמי להחזיק במנהג ירושלים כן נעשה: ובדרך זה נתחיל לפשוט הס' בקצור כפי האפשרות דקמחא טחינא הם. ס"א) אם ההשבון דוקא במה שהעניקו הזולת או גם בהנעלת מדנפשה כבר פרה"א ח"ג פט"ו מאישות ואדמ"ק ח"ב עמדו בזה וכתבו דמ"ש מור"ם סי' קי"ח שאינו נוהג בדנפשה דחאוה מהראנ"ח ומהרי"ט וכו' כלו' ועליהם ראוי לסמוך וכן יש לי להוכיח מעדות חכם וזקן למהרא"ם הנז"ל שכתב וכן הוא המנהג שכל אשה שתמות בחיי בעלה וכו' סתם ולא חילק בין מדנפשה לזולת ועוד הדבר מפו' בפרה"א שם פכ"ב שנשאל מר"ח כמהר"י אלגאזי ז"ל על הדבר הזה וכתב בסו' התשו' וכן אנו נוהגים פעה"ק ירושת"ו מנהג קבוע שאין חילוק בין מה שהכניסה מבית אביה לדנפשה ותקנת כוללות עה"ק ג"כ יוכיחו שהוא מעשים בכל יום ע"כ. ס"ב) אם החלוקה גם בנ"מ. עיין לפרמ"א ח"א סי' קי"ט וכבר ידעת ממהרי"ב ומהרש"ו דבדמשק הכל לבעל וכ"כ רב"א סי' י"ג והרדב"ז בחדשות סי' שי"ו והכנה"ג אה"ע סי' קי"ח הגה"ט אוכ"ט כתב דמנהג דמשק פשוט לכל שנ"מ לבעל ומזה דן הנח"ב באה"ע ח"ב סי' ך' דבירושלים שמנהגם כדמשק הכל לבעל אבל פרה"א שם פט"ז אחר שהביא מח' מפורש בזה סיים כיון דלכאורה אינו ברור ומפורש נראה דיד הבעל עה"ע וכן פרהאר"ץ ח"ב סי' ה' כתב דלא הוברר המנהג בזה ואסיק דאין היורש הבא מהתקנה מפיק מהבעל דאורייתא. ומ"מ גם לדידהו מטעמם איפשוט בעיין דבעל יורש כל נ"מ. ולענין המתנות הנה הרה"ג מהרא"י ז"ל שם כתב שאין בזה מנהג קבוע וכו' אמנם כשתוקעין עצמם לדין כתבו כת הקודמין וגם אנו אחריהם שמה שנתנו קרובי הבעל לאשה נוטל ב' חלקים ויורשיה חלק אחד ומה שנתנו קרוביה לה או לבעל יורשיה נוטלים ב' חלקים והבעל חלק אחד וזה פשרה קרובה לדין ע"כ אבל הפרי הארץ ח"ב סי' ה' דפ"ב כתב שאין בזה מנהג ברור בירוש' ולכן הכל לבעל שהוא יורש מן הדין והם מהתקנה וכ"כ הרב מ"א ז"ל באדמ"ק ח"א סי' ל"ג ומ"מ הרב נח"ב שם דהוא בתרא כתב ע"ד מהרא"י ומינה לא תזוז פעה"ק ירושלים כמו שנהגו כן הקודמין עפ"י עדות הרב ז"ל מא"ד: ס"ג אם החלוקה גם במה שכלה ואבד הנה האדון מרן ז"ל בתשו' ט' למנהג דמשק כתב כי מעולם לא נשמע שיש חלוקה כ"א בנמצא בנדונייתה בעין ואפי' בנמכר או נתמשכן ברשותה לא עלה ע"ד שישלם מביתו חלק היורשים זולת אם קנה