יש מאין חלק א קפה

ז"ל לירושלים וראה שכותבין כן ומנהג ירוש' הוא כמנהג דמשק אז גזר שלא יכתבו כ"א כמנהג ירושלים שלא לתלות הגבירה בשפחה והמנהג הוא שכשתמות אשה בלי זש"ק דהיינו שנתקיים למ"ד יום יחלקו יורשי הבעל והאשה כל הנמצא להם וסיים אדמ"ק דמ"ש עתה הירושה כפי ההסכמה החדשה שחוזר על הסכמת חוהמ"ש ולא כותבים כמנהג ירוש' משום שאין המנהג ידוע ואינו מוכיח מתוכו לכך הניחו הדבר סתום וכן הביא מ"ש נח"ב ח"ב דפ"ה דבירושלים אין כותבי' השבון בכתו' אלא סמכי אמנהגא וכן בברכות המים דקכ"ב כתב פעם ושתים שמ"ש הירושה כפי ההסכמה קאי אהסכמת חוה"מ ולא אהשבון. אשר מדברי כולם נלמוד דמ"ש כפי ההסכמה וכו' קאי אהסכמה שבס' חוהמ"ש וההשבון נשאר מבחוץ. (שם תמה על פרי הארץ ח"ב סי' ה' דלאו רישיה סיפיה כי עמ"ש הירושה כפי ההסכמה וכו' כתב חתרנו על ההסכמה וראינו שעיקרה על גביית הכתו' וכו' ובסופה כתוב והירושה כפי מנהג ירושת"ו וחקרנו וכו' א"כ ס"ל דמ"ש הירושה כפי ההסכמה לא קאי אהשבון ואילו לקמיה כתב דלפי"ד מהר"א מונסון וכו' ניח"ל מ"ש הירושה כפי ההסכמה וכו' ואינם כותבי' בענין והירושה כמנהג דמשק שלא לתלות הגבירה וכו' הרי תלי תנייא בדלא תנייא שכבר כתב דאין זוכרים השבון בכתו' ע"ש ולעד"ן אין קו' דריש דבריו אפ' דס"ל דמ"ש הירושה כפי ההסכמה קאי אתרוייהו אהשבון וגביית כתו' ומשום דבהסכמה זכרו ענין ההשבון א"כ כשכתבו כפי ההסכמה כללו כל המוזכר שם ואין סת'ר לסו"ד או דס"ל דההשבון אינם כותבים אותו ומ"ש ואינם כותבי' שלא לתלות ר"ל דק"ל אמאי באמת לא יזכרוהו ותי' משום שלא לתלות וא"ת א"כ הוא אכתי ק' יזכרוהו ויכתבו כמנהג ירוש' זה כבר תי' הרב מ"א ז"ל דלא מוכח מתוכו) והרב שמח"ל רצה להוכיח קצת מבר"מ ז"ל דלזה ולזה נאמרה והמתבונן שם יראה דלא כ"כ רק למתעקש אבל פשיט"ל כהרבנים הנז' דלא קאי אלא אגביית כתו'. וזה פלא מה שראיתי להרב מקור ישראל סי' טו"ב שהביא תשו' אדמ"ק ופרי הארץ שם ועכ"ז פשיט"ל דמ"ש והירושה כתקנה וכו' לא קאי אגביית כתו' ומה שהכריח שם מלשון והירושה שכותבין דהי"ל לכתוב והגביית כתו' אין זה הכרח דקאי אחסרון כתו' שיורשי' אותו היורשים מן התקנה והעד לזה מכתב המועתק שם בחוה"מ לצידון שכתוב וששאלתם אודות הירושה וכו' והשיבו להם מענין גביית כתו'. וקרו לה ירושה אך מה שק"ל בזה הוא מה שראיתי בפרה"א ח"ג פר"ג מאישות שכתב משם מהרא"י ז"ל וז"ל נשאלתי וכו' במנהג הירושות פעה"ק ירושלים בהעדר אשה וזרע אין לה שקצת מקומות נהגו לכתוב הירושה כמנהג א"י החדש ונפלו דברי ריבות בשערם ע"מ אדניה הטבעו והשיב מענין ההשבון ע"ש דזה הפך מהרבנים הנז'. לזה נלע"ד דל"א הרבנים הנז' רק במה שהיו כותבין הירושה כפי ההסכמה וס"ל דזה לא יוצדק על ההשבון דראשיתו נמשך מטולי' ולא חדשו בו בירוש' שום הסכמה ואפי' בצפת שחדשו היו כותבים הירושה כמנהג א"י מפני שתחילתו נהגו בו כטולי' ולשון הסכמה לא יפול רק על גביית הכתו' שהוא הסכמה מחודשת שבחוהמ"ש. אבל במקום שכותבים כמנהג א"י יודו למהרא"י ז"ל דקאי למנהג ההשבון ונ"מ לדידן שכותבין כמנהג א"י החדש דאהשבון קאי והגם שבחוהמ"ש סי' כ"ב כתוב בשאלה הירושה כמנהג א"י החדש ופירשוה אגביית כתובה אפשר דלשון כמנהג יסבול שניהם השבון וגביית כתו' אבל כפי ההסכמה לא יסבול רק גביית כתובה ולכן החליטו ז"ל פירושו כן ודלא כהגאון שמח"ל דגם בלשון המנהג החליט דוקא לענין גביית כתו': ואיך שיהיה למאי דאתינן עלה נלע"ד מתלת טעמי שאין לנו בטבריא לסמוך רק על מנהגי ירושלים בזה. א') משום דבירושלים מאז ועד עתה לא שינו שום מנהג בזה משא"ך בצפ"ת כנז' ואין כונת התנאי שכותבים הירושה כמנהג וכו' לסתום אלא לפרש ואם נלך