יש מאין חלק א קפג

הבעל וכמ"ש התו' בב"ב דקל"ט ע"א ד"ה התם שמקבל המתנה יעשה פשרה עם אחריך ולא יטול הבעל כלום וע"ש בב"ש. ולענ"ד בזה צדקתי לדון הבעל עם הבת ובע"ד דידה הוא סימן כ"ז הא שתא הכא ש' התרס"ג אירעו דברים קשים לתקפ"ץ ובאו לישראל אודות ההשבון המקובל פעיה"ק טבריא ת"ו לדון בו כשתמות אשה בחיי בעלה בלא זש"ק ונפלו בזה כמה ספקות. א') אם ההשבון נוהג דוקא בנכסים שהעניקו לה הזולת או גם בנכסים שהכניסה מדנפשה. ב') אם דוקא בנצ"ב אבל נ"מ הכל לבעל או גם בנ"מ. ג') אם דוקא במצוי אחר מיתתה או גם מה שכלה ואבד חייב הבעל באחריותם ד') צרכי קבורה ומצבת אבן והנהוג לכבוד המת אמאן רמי. ה') זש"ק מה הוא אם די כשנולד בגמר סימנין שערות וצפרנים או דוקא שחי שלשים יום אחריה. ו') מתנתה ומחי' כתובתה אי מהני להפקיע ההשבון ממי שראוי לו או לא. ואירע שנתנה והשטר חתום בעד כשר ועד פסול איך הדין בזה. ז') כשמת הבעל ובאה לגבות כתו' ואין שם שיעור ב' כתו' דידוע דחולקין אם תטול הנמצא מנדונייתה קודם חלוקה או הכל בכלל. ח') בזה אם יוכלו היורשים לומר לה טלי חלקך וצאי ולא תכלה הכל במזונות או לא. ומע' בדה"ץ הי"ו סמכו ידיהם עליהם לבררם ברירה דאורייתא: ונתון אל לבי להקדים מושכל ראשון בזה שבכל הס' ימצא שינוי דעות בפוס' והעיקר בהם המנהג או התקנה די בכל אתר ואתר. וידוע דעי"ק ת"ו נהפכו עליה ציריה (כי בזמן המבי"ט ז"ל היתה חרבה והתחילה ליבנות כמש"ש ח"א סי' ל"ז הוזמנו לפני ב' אנשים מגדולי טבריא אשר בימים האלה התחילה ליבנות יכוננה עליון בדור שאחריהם מוהרי"ש אשכנזי ומהריט"ץ וכו' חזר החרבן כמובא במטה יוסף ליו"ד סי' יו"ד דההקדש היה לצפת"ו ללמוד לשם טבריה. ונראה שנמשך עד זמן השל"ה הקדוש ומקובל שמאז ואילך נחרבה ונשאר החרבן שבעים שנה עד שנת ע"ת כי במט"י שם נשאלו בעת ההיא על הקדש שהיה לשם טבריא וזיכו אותו לצפת הסמוכה לה ונמשך עד ש' הת"ק שאז בא מרן מהרח"א ז"ל ומנין עמו מאיזמיר ויסד ארץ ותלי"ת מעשה ידיו קיימים עד היום כן יהיה תמיד) ולזה בעוה"ר לא נמצא שום מנהג ותקנה מבוררים פה וא"כ הו"ל כעיר חדשה והיה ראוי לדון בה כמנהג איזמיר מקום שבאו משם מע' מהרח"א ז"ל ודעמיה והבאים אחריהם יהיו נמשכים עמהם כמ"ש בריש הפועלין וליחזי היכי נהיגי ותי' בעיר חדשה וכ"כ מש"מ בחקי' י"א ומרן באבק"ר סי' רי"ב והפר"ח או"ח במנהגי איסור ושו"ג במנהגי איסור והגו"ר יו"ד כ"ג סי' ה' ומט"י ח"ב יו"ד סי' א' ומהר"ב אנג'יל מסי' ו' עד סי' יו"ד ומטה אשר במנהגי איסור להלכה ע"ש (רק בחרם כחרגמ"ה דאקרקפתא דגברי רמי בכל מקום שיהיו כמש"ש הגו"ר) ויא"ה בסי' קי"ח כתב כן משם מהר"י באסאן סי' כ"ח. (רק אם באו ועשו קהל בפ"ע דאז אין נגררים אחריהם כמ"ש מהריב"ל ח"ג דט"ו ומהרשד"ם יו"ד סי' מ"ו וכנה"ג יו"ד סי' ט"ל הגב"י אור"ץ והגו"ר שם) ועיין בס' שמח"ל א"ח אודות ב' י"ט לעיר עזה ויש לדקדק עליו דל"א דין עיר חדשה לגבי מנהג ב' י"ט דהתם המקום גורם וכו' אלא אנכי הרואה דההשבון פה לאו מכח מנהג או תקנה קאתי אלא מכח תנאי שכותבין בכתובה וז"ל הירושה כמנהג א"י החדש המחודש הנהוג היום. (ואנה"ן השתא דנהגו לכותבו אע"ג דלא נכתב כנכתב דמי כמ"ש בהגה סוס"י קי"ח ובח"מ סי' מ"ב סט"ו ותשו' מרן לאה"ע סי' ז' וכנה"ג בסי' קי"ח הגה"ט אומ"ד וע"ש דדוקא בכתו' סתמית הא לא"ה אימור התנו להפך ומשביעין הבעל שלא ידע שהתנו) ונמצא השרש תלוי בזה ועלינו לדעת מהו פי' מנהג א"י וכו' ויא"ה סי' קי"ח