יש מאין חלק א קפב

משא"ך הכא דאין שעבוד לבעל על ההק' כיון דבבע"ח ח"מ סי' קמ"ו (הבי"ד המשכה"ר שם) כתב הטעם לזה משום דזה נהנה וזא"ח כופין על מדת סדום א"כ אין לחלק וכ"ר להרב אשר לשלמה ד"ך הביא נדון דהרב בע"ח ח"מ סי' קס"ו דאין לזוכה שום חיוב על האומר קי"ל ועכ"ז חייבו לומר קי"ל ע"ש וא"כ י"ל דה"ה הכא שיוכל הבעל לכפות להק' ומכח זה יש בכחו לדון עם הבת דהפוכי מטרתא למ"ל) מ"מ אני מסתפק בזה דשמא לא נאמרו השיעורין הללו רק כשהזוכה בקי"ל וזה זוכה מכחו ישארו הנכסים בידו דאז הו"ל זה נהנה וזא"ח משא"כ נד"ז דגם אחר שיזכה ההקדש מהבת ומכחו יזכה הבעל תחזור הבת לטעון נגדו אני מוחזקת כנגדך ומאי אהני ליה והו"ל זה אינו נהנה וזא"ח דבכה"ג אין כופין ומזה הטעם אין לבת לכפות הבעל להמשיך לה הזכות מההק' דסו"ס ההק' יטעון נגדה וכן ההק' לא יכוף לבת להמשיך זכותו על ידה מהבעל דסו"ס כשיגיע לידו יטעון הבעל נגדו. ועוד יש לחלק דכאן זה נהנה וז"ח הוא דההק' יאמר לבעל מאי חזית שאנכי אומר קי"ל עם הבת שתזכה אתה אדרבה אני אכפה הבת לומר קי"ל עמך שאזכה אני ממנה וכן הבת תשיב להקדש והבעל ישיב לבת. ומכח זה אזדא לה בכאן נמי טענת מאי אפסדתיך כמובן. ולפיכך אני רואה בזה שהדין כן שההק' יוציא מהבת והבעל מההק' מכח. תקנת אושא שהבעל מוציא מיד הלקוחות והבת מהבעל שהיא המוחזקת בדין לגבי דידיה וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה ביניהם וכמ"ש בח"מ סי' קי"ח גבי בע"ח וב' לקוחות ובאה"ע סי' ק' גבי שתי נשים ולוקח אחד דחוזרים חלילה וכו' ע"ש וכמעט נד"ז נידון בק"ו משם דאפי' התם שהבע"ח והאשה סילקו עצמם מרצונם מ"מ הדרי טרפי מלוקח ראשון ואשה שניה הכא דסילוק הבת ממילא קאתי מההק' לא כ"ש שתחזור לטרוף מהבעל כשיבא לידו ואם נפשך לומר אדרבה כל כחם התם הוא מפני שסילקו עצמם ויאמרו דוקא ללוקח סילקנו ולא לך אף כאן תאמר הבת לבעל אמי לא סילקה זכותי רק לגבי הקדש ולא לגבך. ודמיון ממשי לזה שלא סילק הזוכה את עצמו רק סילקוהו אחרים ועכ"ז הדר טריף מהטורף. הנה נמצא באה"ע סי' צ"א באומר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפלוני ומכרה ומתה דהדין הוא דמוקמינן בידא דלוקח (ע"ש שורש הדברים וטעמם) אבל אם נתנה ומתה כתב הב"ש שם (שרשו מהתו' פי"ן וכ"כ הטור) דבעל מפיק ממקבל מתנה ואחריך מבעל ומקבל מתנה מאחריך וחוזרים חלילה עד שיעשו פשרה דהתם נמי ודאי טעמו כי אחריך יאמר לבעל לא נסתלק זכותי רק לגבי מקבל מתנה ולא לגבך דאין לבעל במקום אחריך כלום וה"ן דכוותה. (עיין בח"מ סי' קמ"ח טענת אי שתקת שתקת ואי לא מהדרנא שטרא למאריה ולפי טעם הסמ"ע שם או טעם הש"ך והט"ז לא שייכא הכא עש"ב. אגב ראיתי לה' פרי האדמה ח"א דס"ג הביא דברי הפ"מ ח"ב ד"ס במי ששכר חצי ביתו לראובן באחריות ומכר אח"כ חציה השני ליתומה ומת המשכיר בלא בנים והמטויל'י לקח חצי הבית השכורה שכך דינם למת בלא בנים ורצה ראובן לטרוף חצי הבית מהיתומה והרב זיכה אותה בטענת מאי אפסדתיך דגם אם היה נשאר אצל המוכר היה לוקחו המטויל'י ע"כ והביא שרבים תמהו עליו מאי שנא מהך דבע"ח וב' לקוחות וב' נשים ולוקח דל"מ לטעון זל"ז מאי אפסדתיך והוא יישב ע"ש ומלבד ישובו י"ל דשאנ"ה דכ"א יאמר לחבירו מאי חזית לטורפה אתה ולהעמידה בידך הלא אעשה כן גם אני וכן חבירו יאמר כן לפיכך חוזרי' חלילה משא"כ נדון הרב דל"מ השוכר לומר מאי חזית לקנותה לולא קניתך הייתי לוקחה כי הוואקי'ף יזכה בה תחילה) וכיון דחוזרים חלילה עד שיעשו הפשרה היו יכולים הבעל והבת לעשות פשרה ויסולק זכות ההק' כמ"ש התו' בכתו' דצ"ה ע"א ד"ה ומוקמינן לולא דהתם איכא פסידא דלוקח ע"ש משא"כ הכא לגבי ההק' אבל כיון שקדמה הבת וזכתה להקדש מה שיעלה לה בדין הרי עשתה פשרה עם ההקדש ונסתלק זכות