יש מאין חלק א קפא

ולשמעון חצר פ' ונמצאו העדים קרובים לאחד מהם השני מתנתו קיימת דלפי"ז תועיל עדותם מיהא לעניי ירושת"ו מ"מ בטלה היא לעניי עירם. ועוד עיקר שלישי דהבעל מוציא מיד הלקוחות. ועוד העיקר הד' מ"ש בפנים לגבי מלות גוי דצ"י אם נקנית במתנת שכ"מ וראיתי במשכה"ר מע"ץ או"א כתב דלמ"ש בסי' קכ"ו לי"ח דלא מהני מע"ג במלות גוי א"כ ליתיה בבריא ול"מ בשכ"מ ובמלוה בשטר נמי כיון דאיכא פד"ר אי נקנית בכתו"מ ואפי' למ"ד נקנה אינו אלא בשטר העולה בדיננו כמ"ש סי' ס"ו א"כ אינו מועיל מתנת שכ"מ אלא בשטר כשר לדיננו ע"ש ולפי"ד הני שטרי של הבאנק דלפי הגדת הבקיאין אין בהם רק הודאת האדון מהקומפ' הו"ל שטרי הודאה בעש"ג שאינן כשרים ואפי' שאר שטרות בלא קיום השופט לא מהנו עיין בסי' ס"ח וכיון דלא מהני בהו הקנאה בבריא ל"מ בשכ"מ. ואע"ג דיש הקנאה אחרת דאגב בבריא וראוי לומר דמהני בש"מ עיין בסי' רי"א ס"ו וס"ז דדוקא דבר שהוא ברשותו נקנה באגב משא"ך מלוה דלהוצאה ניתנה לא וכיון דל"מ בבריא ל"מ בש"מ. וא"ת דלפי"ז דליכא הקנאה בהו בבריא נמצא דלא קנתה אותם האם ועדיין הם ברשות היתומה ומלוה על ישראל בע"פ הוייא דמהני בה מע"ג בבריא ומהני בשכ"מ י"ל דיטעון הבעל נגד ההקדש כי הקנה האב לבתו בקנין אודיתא דמהני בבריא כמ"ש באבק"ר סי' ק"ה ועיין בקצה"ח סי' מ' סק"א וסי' קצ"ה סק"ז שכן דעת מרן גם בש"ע ובזה הדרא מלוה שעל הגוי ואע"ג שבפנים הפסק דחיתי זה שאין לטעון ליורש לחוב ליורש שכנגדו. אין זה רק כשהיינו דנין הבעל עם הבת אבל הכא דקיימינן בדין הבעל עם ההקדש אנה"ן דמצינן למיטען ליה כן. ועוד דבזכות עניי העיר כתוב בזה"ל והנשאר מעזבונה ימכרו כל העזבון הנז' ויעשו בו צרכי קבורה וכו' והנשאר אח"כ ישאר קרן קיים לזכות חכמי העיר וכו' שיקחו הפירות וכו' ע"כ ולשון ישאר בקשתיו ולא מצאתיו בלשונות המועילים לשכ"מ ואפ' דדמי ללשון יהנה פ' דל"מ עיין בסי' רנ"ג בהגה ועיין בפת"ש סק"ד. ואפ' דגריע כי ישאר מעצמו משמע ול"ד לאנכי משארת דאיכא דע"א מקנה. ועוד דלא הקנית גוף העזבון אלא דמיו אחר המכר ועיין למור"ם סי' ר"ט באומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין כשימכר היין הוי דבשלב"ל גם יש פלפולים מצד שהשאירה לעצמה לקנות ס"ת וצרכי קבורה ואפי' מצד שהשאירה לבתה עיין לנוב"י תנינא בסי' מ"ה דהוי מתנת ש"מ שיש בה שיור ונודע בסי' ר"ן דבעייא קנין אף שיש לדון בנד"ז דהוי מצווה מחמת מיתה ול"ב קנין מ"מ הדבר צ"ע בפוס' ולדעתי לא ימלט ממחלוקת והיורש נגד מקבלי המתנה הוא המוחזק. וימשך מזה פלפול גם לחלקים דלית בהו ריעותא כיון שהקנין היה בב"א וכמ"ש מור"ם סי' ר"ג סיו"ד גבי החליף מעות ומטלטלים ביחד וכו' ע"ש ואע"ג דמרן דקי"ל כוותיה פסק בסי' ר"ט בקני את וחמור דקנה מחצה וכן בסי' ס"א בנשתעבד לילוד ושאינו ילוד דמשתעבד לילוד מ"מ באה"ע סי' מ"א באומר כולכם מקודשות לי הביא מח' וסיים הילכך נכריות מקודשות מספק ונושאי כליו נחלקו למפלגות יש מחלקים בין איסורא לממונא ויש משוים אותם ומיישבים וחייבים באחריותם והיורש יאמר קי"ל. ומפנ"ז החלטתי בדעתי שמקבלי המתנה לא ימצאו זכות חזק ודנתי הבעל עם הבת: יסוד ב' אפי' במונח דהצוואה קיימת לגבי הבת ובטלה לגבי הבעל דמיתי שכיון שבגוף הפסק העליתי שהבת תגבר ידה כפיה"ד לגבי הבעל צא תאמר לו ואני אדון עם ההקדש והגם דבמשכה"ר מע"ב אומ"א אסף להקת הפוס' דהמלוה יכול לכוף הלוה למיקם בדינא ודייני לחזק זכיותיו שביד אחרים כדי שימצא המלוה ממה לגבות וכ"כ הכללי הקי"ל אול"ו דנכסים ביד שליש יכול השליש לומר קי"ל בעד אחר ובמע"ץ או"ט כתב עוד דכפינן ללוה לומר קי"ל וכו' ע"ש וא"כ ה"ן יכפה הבעל להקדש לדון עם הבת כדי שיזכה ממנו (ואין לחלק דדוקא התם שמשועבד לוה למלוה בחובו