יש מאין חלק א קפ

והגם שכתבנו לעי' דכל שאתה מרבה ספקות אין מוציאין מיד המוחזק מ"מ כבר כתב מהריב"ל סי' ע"ח ושמחת יו"ט סי' כ"א וכ"ט וכ"כ משמם שער אשר שם דס"ס הוי כרובא והצד אשר יסייעהו הס"ס הוא הזוכה כשיש ס' מי הוא המוחזק ודון מינה לנ"ד ועיין לשערי רחמים אה"ע סי' יו"ד דח"י ע"ג דחשיב לבעל ס' והיורשים ודאים וכמ"ש בס' קדושת יו"ט סוס"י נ"א רק כשהרוב מסייעים לבעל אז אחרי רבים להטות. והשתא כיון שזכתה הבת בדין תורה והיא חזרה מטובה וזכתה למקבלי המתנות וכו' הרי זכו מכחה ותע"ב (לולא שחזרה וזכתה למקב"ה היה מקום לפלפל שההקדשות יזכו ממנה בכח הצוואה משום דרק בבעל תקנו באושא שאם נתנה בטל ולא לגבי יורשי' ויחזור הבעל להוציא מהם כהך דח"מ סי' קי"ח שכתב בע"ח ללוקח שני דו"ד אין לי עמך שלוקח ראשון טורף מלוקח שני ובע"ח חוזר וטורף מלוקח ראשון ושני מבע"ח וחוזרים חלילה ודכוותה בשתי נשים ובע"ח באה"ע סי' ק' ובסי' צ"א באומר לאשה נשואה נכסי לך ואחריך לפ' ומכרה ומתה דהבעל מוציא מלוקח ואחריך מבעל ולוקח מאחריך וחוזרים חלילה. אבל השתא דזכתה להם קודם גמ"ד עם הבעל הרי נתפשרה עמהם וזכו כמ"ש באינך עד שיעשו פשרה ביניהם כמ"ש התו' בב"ב דקל"ט ע"א ד"ה התם שמקבל מתנה יעשה פשרה עם אחריך ולא יטול הבעל כלום וכן היו יכולים להתפשר היא והבעל ולא יעכבה ההק' כמ"ש התו' בכתו' דצ"ה ע"א ד"ה ומוקמינן לולא שדחו זה משום פסידת לוקח ובמקב"ה אין פסידא. ועוד משום כמה ס' שיריעו המתנה לולא זכותה שזכתה ובזה הי"ל פלפול עם רב וגדול נ"י והודה) והגם דיש להרהר דהוי כמו הקדישה חוב שביו"ד סי' רנ"ח פסק דאינו הקדש בבריא מ"מ כיון שבשטר זכותה כתוב בחיוב גמור הנה בסי' ס' פסק דבחיוב מקנה אף דשלב"ל ודבר שאינו ברשותו ועוד שכתוב בכל זכות שתועיל להם כפיה"ד וזה ודאי לא גרע מל' כתחז"ל דכתב מרן סי' רמ"א ובאבק"ר סי' ע"א ומור"ם סי' רי"ב דלשון כתחז"ל מייפה כח השטר ומשלים כל חסרונו ועיין למשכה"ר מע' ד' אוי"ו ושמח"ל אה"ע סי' י"א. גם מה שעשתה זה בלי רשות בעלה וקי"ל בסי"ץ דבעל מוציא מן הלקוחות הנה הפת"ש סי' צ"ב הביא מהט"ז דכל שהבעל סבור שאין לו זכות בנכסי' הו"ל כנכסים שאינן ידועים לבעל דמכרה קיים וה"ן מלבד שהבעל שוטה ממש בל ידע מה עוד בה איך ידע מקודם שאשתו תזכה בדין וכ"ש שרבני מתא פשטו שהבעל יורש זאת תורת העולה אשר יד אליהו כוננה בחסרון ספרים בלי דעת צלולה ואודה לאל כי סמכו ידם עלי הרבנים הגדולים דייני גולה. וכן נעשה מעשה. סימן כ"ו זאת אודיע כי רב וגדול מגדולי הדור הי"ו העיר עלי במה שדנתי הבעל עם הבת באומרו דלא הוייא בעלת דברים דבעל עד שיתבטל כח צוואת אמה לגמרי הא לא"ה מצי אמ"ל אמך כבר הפקיעה זכותך במתנתה ולאו בע"ד דידי את ויען כי זכיתי לפלפל עמו בהלכה זו וארכו הדברים הרבה לא אכתוב רק התכלית מתשובותי בזה בשני יסודות: יסוד א' שכן האמת לדעתי שצוואת האם בטלה מכמה עיקרים אשר זכרתי קצת מהם בפנים. והגם שמני"ר ערער בעיקר הראשון שלא מיחו משום איעבורי אחסנתא ואמר כי מוכח מהתקנות שא"ץ לכתוב שמיחו רק לברר שנמצאו הדיינים שם השבתי דהכא אמרו בפי' שלא מיחו והגם שחזר וערער אולי לא יהיו נאמנים בזה אחר החתום וכו' השבתי דבסי' כ"ד מפו' אפי' במעיד בב"ד אם חוזר ומעיד דבר שאינו סותר וכו' חוזר ומגיד. ועוד יש עיקר שני שהעדים הם מעניי העיר ממקבלי המתנות והגם שהרגשתי בזה ממ"ש סי' נ"א שאם כתב בשטר אחד נתתי לראובן חצר פ'