יש מאין חלק א קעח

הבעל דרבנן ולכך היו בחזקת יורשיה ע"כ הרי דמשום דירוש"ה דרבנן לכן הם בחזקת יורשיה אפי' נצ"ב: ויען כי טעם השני מורכב על היסוד דירוש"ה דרבנן נראה אי קי"ל הכי או לא כי הרב שער אשר אה"ע סי' ל"ו כתב דהרוב סו' ירוש"ה דאורייתא ואין לעשות מזה אפי' ספק והרב"ד ז"ל בסי' ע"א כתב להפך דה' כמ"ד ירוש"ה דרבנן דרבים נינהו. ולדידן נראה דראוי לתפוס דירוש"ה דרבנן כי מרן בס' בד"ה ח"מ סי' כ"ה והבי"ד בכנה"ג כללי הקי"ל דבמערב וא"י פוסקים כהרמב"ם זולת באיזה מקומות שלא נראו להם דבריו וא"כ הנה הרמב"ם כתב להדיא בפ"א מנחלות ובפ"ו דירוש"ה מדרבנן וכ"כ רב אד"א בס' באמ"ח מד"ק ואילך דלמערב כן ידונו דירוש"ה מד"ס ומוכח משם דיורשי האשה מוחזקים ועוד לפי השרש שהשריש מרן לפסוק כב' עמודי הוראה הנה גם הרא"ש ס"ל כהרמב"ם כי בפסקיו לפ' מי שמת דקמ"ו כתב ועוד תמיהא לי מה ענין אכילת פירות דהיא תק"ח ואפ"ל שלא תקנו כשנתן עיניו לגרש לירוש"ה דאורייתא ומי הפקיע ירושתו ע"כ והפלפלא חריפתא תמה עליו דבש"ס מסקינן דירוש"ה דרבנן וגם שהוא עצמו במקו"א כ"כ ולזה כתב דלאו דוקא קאמר אלא משום דחכמים עשו חזוק לדבריהם כשל תורה ע"ש גם הב"ח בתשו' כ"ד כתב דר"ל שלרשב"ג דס"ל דאורייתא אין להביא ראיה לאכילת פירות דלכ"ע דרבנן ונמצא דתרוייהו רבנן ס' בדעת הרא"ש להלכה דירוש"ה דרבנן ויש להוכיח כן גם ממרן בסי' צ"ב שהק' על הטור במ"ש דירוש"ה דאורייתא דלא דק דבפ' הכותב אמר רב ירוש"ה דרבנן אלא שה"ה כתב דבסו"פ מי שמת משמע שהיא מה"ת ושזה דעת הראב"ד והרשב"א ז"ל ומדלא תי' דהטור בשטת אביו בפסקים אמרה משמע דפשיט"ל דהרא"ש ס"ל דרבנן. ומריהטת קו' משמע דגם הוא ז"ל סובר כן להלכה. ומכ"ז די והותר לדידן לתפוס כן להלכה ומה שיש לעמוד דמכח זה היה ראוי לפסוק בנפל הבית עליו ועל אשתו דנצ"ב הכל ליורשי' וכמ"ש התו' ואילו הם ז"ל פסקו דיחלוקו י"ל הטעם דהתם לא נפל הס' בעיקר הירושה דאם נודע ודאי שמתה האשה תחילה לא היה ס' שיורשי הבעל יורשי' והס' הוא מי מת תחילה ולכן כיון דהללו באים לירש והללו באים לירש הו"ל ס' וס' ויחלוקו ודלא כהתו' דלא חילקו בזה ובזה טוטו"ד למה שפסקו בס' נתגרשה דאין הבעל יורש ובנפל הבית יחלוקו ומאי שנא ולפמ"ש ניחא ודלא כמ"ש באה"ג וב"ש שם דבס' נתגרשה מה שאינו יורש הוא נ"מ אבל נצ"ב יחלוקו דלע"ד דבריהם תמוהים לפי מה שיראה הרואה לה"ה בה' נחלות ביקש למצוא מקור הדין דס' נתגרשה וכל המקומות שרצה ללמוד מהם אין חילוק בין נ"מ לנצ"ב ועוד דלא הביא הך דנפל הבית וכו' למילף מיניה ואם דינם שוה למה לו להביא מרחוק א"ו כמ"ש גם מה שתמה על טע"ז החק"ל שם דמאי נ"מ אם ירוש"ה דרבנן מ"מ זכה בהפקר ב"ד והשע"א השיגו דכשנפל הס' הדר ס' דרבנן ואין מוציא מדאורייתא ויישב לזה דהפקר ב"ד מדאורייתא הוא ע"ש יש לי לתמוה ע"ז דהא התו' כתבו כיון דהוא מדרבנן היורשי' מוחזקים ולא חשו להך דהפקר ב"ד והגם כי השע"א שם במה שהרגיש מכתו' בנ"ד ועשור נכסי דקי"ל בהו לא אתי ס' דרבנן ומפיק מודאי דאורייתא ול"ח להפקר ב"ד תי' דהתם משום שהס' הוא בעיקר התקנה ע"ש זה לא יועיל לתרץ מה שהקשיתי לפמש"ל דהגם דירוש"ה ברורה והס' בנפל הבית הוא רק מי מת תחילה עכ"ז ס"ל להתו' דמשום דהיא דרבנן הנכסי' בחזקת יורשיה ולא חשו משום הפקר ב"ד ולזה לענ"ד כי היסוד הזה לזכות יורשיה הוא חזק ואין מזיזין אותו: אתאן השתא לטעם הא' דהבעל ס' והיורשי' ודאי הנה החק"ל והשע"א שם תמהו ע"ז דכיון דהבעל ודאי יורש במוחזק והיורשי' ודאי יורשי' בראוי והשתא נפל ס' בנכסים אם הם ראוי או מוחזק שקולים הם וס' וס' חשיבי וממה שהק' שם מבכור וגם הביא דברי עולת שמואל סי' ז' דאפי'