יש מאין חלק א קעו

ע"ד דממתינים לו שבעה ימים ואילו זה הוי מורד מיד ע"ע. ואפי' אם. יאמר דמתוך כעס וקטטה השיב כן ג"ז נק' מורד וכמ"ש מור"ם בהגה והח"מ בקצור דיני מורדת דגם מתוך כעס וקטטה הויא מורדת וה"ה למורד. וגם אם יאמר דבטעות הואי מפני שסמך על ההתראות שבידו שהתרה בה גם זה אינו מציל כיון שעדין לא שמע פסק הדינים מאין ידע שהיא מורדת ולא היה לו להשיב אלא שהוא מוכן למה שהדי"ן אם לא שהסכים בין כך ובין כך למרוד בה. והשתא דיש לו דין מורד הנה בד"מ סי"ץ כתב משם הגמ"ר דמורד אינו יורש ורצה לתלות זה במח' הרשב"ם והרי"ף והרא"ש בנתן עיניו לגרש דלרשב"ם אינו יורש ולדידהו יורש וכתב דבמורד כ"ע מודו דאינו יורש ול"פ אלא התם שלא מנע ממנה מנהגי אישות עד יום מותה וצ"ע ונראה דבהגה הסכים לחילוק זה כי בנתן עיניו לגרש פסק בפשי' דיורש ובמורד פסק בשם י"א דאינו יורש ומ"ש בלשון י"א נראה משום דלא הוזכרה בפי' בפוס' רבים. וכ"כ הב"ח בתשו' כ"ד להדיא דמורם פסק בהגה דמורד אינו יורש. גם הרב"ה בסי' ע"ז כתב נראה דמורד אינו יורש וכ"כ בהגה סי"ץ וכו' גם הב"ש סי' ע"ז כתב לכאורה נראה מהרי"ף והרא"ש דמורד יורש וכ"כ הרא"ם סי' למ"ד אלא ששה"ג כתב דאינו יורש וכ"פ מורם בסי"ץ ועיין בד"מ ע"כ משמע שמור"ם כ"ד דאינו יורש וסומך על חי' שבד"מ ועם שבסי"ץ תמה על חי' הכ"מ וכתב ולכאורה נראה דדעת שה"ג יחידאה מ"מ לא כתב זה רק בלשון לכאורה וגם מ"מ די במה שהודה דדעת מור"ם כשה"ג. וכבר ידוע דבמערב מקום השאלה סומכי' להלכה כמורם במקום ששתק מרן ולא עוד אלא דלפי מ"ש הב"ח בפסקיו דהרא"ם ל"א דיורש אלא בנ"ד דמרד משום דמאיסא ליה ורצה לגרש והיא מעכבת משום חרגמ"ה וא"כ היא יושבת ומצפה עליו לפיכך יורשה משא"ך בבעינא לה ומצערנא לה גם הרא"ם יודה דאינו יורש כי העיכוב בא. מצדו ע"ש א"כ בנ"ד דלא תוכל לעכבו מלגרש כי יכולים הם לגרש האשה בע"כ ולא עוד אלא שתבעה לקרב או לרחק ולא אבה א"כ אין לך בעומ"ץ יותר מזה ואינו יורש. ובזה נצא י"ח מ"ש הבי"ע ח"ב דפ"ז דאפשר של"א מור"ם דאינו יורש רק בנגמר דינו לגרש והוא נחבא ומשתמיט וכו' דמלבד דשאר הפוס' לא חלקו בזה וגם הוא בדרך אפשר אמרה. עוד הרי בנ"ד תבעה לרחק והוא ברח. ובזה ניחא נמי מ"ש השבו"י ח"ב סי' ק"מ במורד ולענין ירושת הבעל יש מח' בין הפוס' וכיון שכתו' ביד שליש אם מתה היא בחייו יורש הבעל מחצה והם מחצה וכן דנתי ה' למעשה ע"כ די"ל דהתם מיירי שהיה רוצה לגרש והיא מעכבת משום חרגמ"ה דבזה יש מח' הרא"ם ומור"ם וכנז' לדעת הב"ח משא"ך בנ"ד דהיא תובעת להתגרש והוא מעכב כ"ע מודו דלא יירש כלום. גם מ"ש הרב ויאמר יצחק וכן הרב חוקי חיים סי' ט"ו באיש ואשה שהסכימו לגרושין וקבעו זמן לגט ואדביני ביני מתה דיורשה ונראה שם אע"ג דלא היה נוהג עמה מנהג אישות ל"ש בנד"ז דהתם שאני שנשתוו שניהם ומניעת האישות לאו מיניה לחוד היא משא"ך נד"ז שהיא תובעת לרחק או לקרב כמ"ש במעב"ד וגם יש עדים כשרים שכמה פעמים הלכו משמה אליו לשוב אליה ולא אבה א"כ העיכוב מצדו ואין דעתיה עילווה רק עיניו נתן בממון שאם תמות יירשנה וה"ז דומה למ"ש מור"ם המקדש ברמאות תחבולות וכו' והח"מ שם כתב אינו יורש דהוא עשה שלא כהוגן ואינו נשכר וה"ן דכוותיה. ועלה בדעתי לדון בזה גם אי יהיבנא לה דין מורדת דכיון דחזרה אח"כ לפייסו לשוב ולא אבה פקע מיניה דין זה ונהי דמור"ם בהגה כתב דלאחר יב"ח לא מהני חזרתה י"ל דהיינו לענין שנמחל שעבוד כתו' וצריך לחדש לה כתו' כשירצה לקיימה אבל מהני חזרתה שאם יעכב מלשוב איהו ניהו המורד וה"ז דומה למ"ש ביו"ד סי' של"ד דאם עשה מה שיש לו לעשות ולא נתפייס החכם מתירין לו נדויו ע"ש וגם סימנים לזה ממ"ש הב"ש בסי' נ"ו אהך דהגיע זמן ולא