יש מאין חלק א קעד

נכסים להגבותה זיכה לה בע"פ אותם ניירות לתש' והשתא הנה קי"ל בח"מ סי' ק"ה דאפוט' ידו כיד היתומים ואפי' נכתב השטר על שמו עיין בסי' ס"ו דידם כידו והרי הניירות הנז' הם לזכות היתומה. וא"כ בעת שזיכה אותם לא' במה קנתה אותם הלא קי"ל בסי' ס"ו דאפי' שטר העשוי בעש"ג בענין שהוא כשר בעי כתו"מ ואפי' אם כתוב דמשתעבד לכל המוציאו כתוב שם בהגה דנקנה בחליפין או במסירה ובש"ך שם כתב דוקא במסירה והכא לא כתי' ולא חליפין ולא מסי' איכא (ויוכלו לומר חזרו וקנאום ממנה כמ"ש באה"ט מהט"ז דדינם כמטלטלין) ובמה נקנו דגם הודאה שהם שלה אין בידה וא"כ נשארו לזכות היתומה ולא הי"ל עליה כ"א תביעת כתו' בע"פ דהוייא ודאי ראוי ואינו יורשה ול"מ למטען ליורש הוא הבעל דמסתמא הקנה לה כהוגן כיון דהבת יורשת נמי ועיין בסמ"ע בסי' ק"ח דל"ט ליורש לחוב ליורש כנגדו רק להחזיק הממון שבידו והכא אין הממון ביד הבעל. ומעתה לפי כל האמור אין שום זכות לבעל בנכסיה שבבאנקו ואם יש לדון הוא על שאר הנכסים קו"ט שבידה: ותחילה נשיב על השאלה שאם יזכה הבעל במקצת נכסים צרכי קבורתה וכו' אמאן רמי ונראה דהכל רמי אבעל ובתה לא תשלם כלום ממאי דאיבע"ל בכתו' דמ"ג שומרת יבם מי קוברה יורשי הבעל דקא ירתי כתו' או יורשי האב דירתי נ"מ ופשיט מדתנן יורשיה יורשי כתו' חייבים בקבורתה איזוהי אלמנה שיש לה שני יורשים שו"י ע"כ וכ"פ באה"ע סי' ק"ס דיורשי הבעל חייבים בכל קבורתה. ומינה לכל אשה שירש הבעל מקצת מממונה כמו שמוכח ממה שהק' התו' שם לרש"י שפי' דשו"י אין ליורשי הבעל רק מנה ק"ק הא אמרי' קבורתה תחת נדונייתה ותי' דשו"י היתה ראויה ליטול מנה ק"ק דיבם כאחר דמי ואותו שעבוד שמכנסת ליבם הוי כנדוניא משא"ך ארוסה שלא הכניסה כלום לפיכך אינו קוברה ע"כ הרי השוו ארוסה לשו"י וס"ל דכל שיורש ממנה כל שהו נדוניא חייב בקבורתה הכל. וכן למד הערה"ש סי"ץ משו"י למי שנפל הבית עליו ועל אשתו דהבעל אינו יורש כ"א חצי נצ"ב ועכ"ז חייב בכל קבורתה גם היא"ה בסי' פ"ט הגה"ט כ"כ משם התשב"ץ ח"ב סי' רס"ה ומהריט"ץ סי' ס"א ותו"ח סי' פ"ו והמשד"ר ח"ב לסי' פ"ט כ"כ והביא מתשב"ץ ח"ב סי' רצ"ב. גם בתקנת מראכש שבס' ברית אבות גבי מתה בלא זרע דתקנו שהבעל יורש שני שלישים ויורשיה שליש הטילו כל צ"ק על חלק הבעל והגם דבסוס"י נ"ג גבי תקנות שום יש מח' בזה דלהח"מ סקטו"ב ס"ל דכיון דיורשיה נוטלים מחצה יפרעו חצי קבורתה ולהב"ש סקי"א הכל על הבעל והיא"ה שם כתב דשבו"י ח"ג סי' קכ"ב ומהריט"ץ סי' ס"א ס"ל כב"ש והשב יעקב סי' כ"ח וטיב קדושין ס"ל כח"מ ע"ש מ"מ הגם שאין ספריהם בידי לדידי חזי דס"ל לחלק בין שו"י ודכוותה דמצד הדין לא יטול הבעל רק מקצת דעכ"ז חייב בקבורה דכך הוא מתנאי כתו' משא"ך כשזוכה בכל מהדין ורק מצד התקנה הפקיעו זכותו לא ראו לחייבו כ"ך גם בכל צרכי קבורה ובזה סרה תמיהת הב"ש על הח"מ (שוב בא לידי ס' שב יעקב וראיתי שכתב קרוב לזה. גם מצאתי ס' סמיכה לחיים וראיתיו בדס"ט האריך בזה וכתב חי' זה מהרדב"ז ז"ל) וא"כ נד"ז שהופקע זכותו מהדין כל צ"ק עליו רמיא וכ"ש אם מוגאדור הולכים בתקנות מראכיש אז גם אם היה מהתקנה הוא חייב. ואם מפני דהשתא קיימינן במונח שהיא מורדת עליו ובסי' ע"ז מבואר דאחר הזמן שהפסידה כתובתה אין הבעל חייב בקבורתה ע"ש בד"מ וח"מ סקי"ג וב"ש שם ובקצור דיני מורדת. משום הא לא איריא דהתם מיירי כשלא יש מה לירש או שיש לירש ואינו רוצה (ומ"ש אינו חייב בקבורתה אעפ"י שיורשה ר"ל אעפ"י שהדי"ן ליורשה לא מפנ"ז תקרא אגידא ביה לקוברה גם אם לא יירש) אבל כשיש לירש ורוצה פשיטא דלא יירש עד שיקבור וכ"כ הח"מ סקי"ב לדעת הב"ח דפוטר הבעל מקבורה משום דאעפ"י שזוכה בחייה במה שתפסה מספק אינו