יש מאין חלק א קעג

כולם דאינו יורש משום דהוו מלוה והוי ראוי והפנ"י על דמ"ז תי' דיש לחלק בין מלוה לנדוניא דהפסקא היתה אדעתא דחתניה. והשו"מ באותה תשו' כתב דבסי' נ"ג מיירי בשטר ממרנ'י דהוי מוחזק. (ולדעתי דבסי' נ"ג איירי בפסיקתא דקי"ל נקנים באמירה והו"ל כהקדש דאמירה כמסירה והו"ל כבאו לידה וחזרה והלוית דקי"ל בסי"ץ דהוי מוחזק) והאבני מלואים בסי"ץ לאה"ע חילק דאם הכניסה המלוה בנצ"ב הויא מוחזק. והיא"ה בהגה"ט אוי"ט הביא כי החו"י סי' קכ"ב ס"ל דגם בהכניסה בנצ"ב הוי ראוי אבל השבו"י ח"ב סי' קל"א הוא והרב השואל ס"ל דהוי מוחזק והשבו"י נסתייע בזה מהרב ד"ן אה"ע סי' ס' ומהר"יטץ סי' רמ"ט וא"כ כשיתברר בנד"ז דהכניסה הנירות הנז' בנדונייתה נפל היסוד שסמכנו עליו דמזה הוי ראוי עכ"ז מלבד מ"ש דהבת היא המוחזקת ויש לה על מה לסמוך דלא חילקו בין הכניסה בנדוניתה ללא הכניסה. עוד בה עיין להחק"ל אה"ע סי' מ"ה האריך בזה ואסיק דכל מחלוקתם הוא בנצ"ב אבל בנכ"מ לא נמצא מי שיאמר דגם הם מוחזק זולת הד"ן ז"ל ובהא ה' כרבים ונד"ז הנה כתוב בשאלה שהתנה האב על הבעל ובתו שאין להם רק פירות הם וזרעם וכו' ובזה הו"ל כנכ"מ ממש שאין לבעל אלא הפירות: והגם שהרגישו בזה רבני העיר וכתבו דהא בעת השלום חידשו ביניהם שהבעל קבלם כנצ"ב ובעבור עשרים שנה יקבלם להסתחר. יפה השיבו לעומתם דכ"ז לא נעשה רק אם יתקיים הש' ובהפרדם ולא נתקיים המעשה התנאי בטל וז"פ בסי' רמ"א וסי' ר"ז ואפי' לא נכתב התנאי רק באמירה סגי כמש"ש ואפי' לא נאמר נמי כיון דיש אומד"ד דלא עשתה כן רק לשבת בשלום אתו הנה מור"ם שם פסק דבאומד"ד מבטלין המכר וכ"ש דנד"ז הוא מתנה וזה אפי' באומדנא כל דהו אמרי' דברים שבלב ה"ד ע"ש ובסמ"ע ולדידי אין אנו צריכים לזה ובלא"ה נתבטל התנאי מצד אחר כיון דלא הגיע הדבר עד עשרים שנה ולא קבל המעות אזי גם מצדו בטל מה שקבלם ע"ע כנצ"ב וכמ"ש ביו"ד סי' רל"ו גבי איש ואשה שנשבעו להנשא זל"ז לזמן קבוע שמי שעבר על התנאי אסור לו להנשא והב' הותר והגם דהכא לא בטלה היא אלא דמלאך המות קטלה. עיין להרב חוקי חיים סי' ט"ו שנתעורר בזה והביא ממהרש"ך ח"ג סי' ן' ומהרמ"ג סי' נ"ו דגם במיתה מיקרי קיים תנאו והוכיח כן ממ"ש באה"ע סי' קמ"ג ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי ק"ק זוז מכאן ועד למ"ד יום ומת תוך ל' יום דהגט בטל ע"ש. ועוד דמעי' כבר קדם תנאי האב עליהם שאין להם אלא פירות וא"ת מה כח האב יפה להתנות בממונה י"ל משום שלא נשבעה שבו' האל' היה זה בכלל הפשר שאם יעברו ליגע בקרן לא נמחל חיוב השבועה והדר כל הממון לבת שאין לנו לומר מילי דכדי נינהו דהא קי"ל בח"מ סי' ס"א מדקדקין לשון השטר ואין לומר דלא גמירי ע"ש והכא אין לנו לקיים תנאי האב הנז' רק באופן זה. ונמצא שאין כח בידם במה שחידשו ביניהם אח"ך ואינם אלא כנ"מ דההלכה בהם דמלוה דידהו הויא ראוי. ומטעם התנאי הנז' יש לדון באו"א שהם ראוי כיון שאין יכולת בידם לגבותם ועיין במור"ם אה"ע סי' ק' פסק במי שהתנה על בנו שלא יירש נכסי' עד זמן פ' דהוי ראוי והגם דהש"עא שם או"ח הביא זאת וגם דברי מהרשד"ם בדומה לה ותמה ע"ז כיון דמרן לא ידענו דעתו בזה ומור"ם פסקה כבר ידוע דבכגו"ד פוס' כמור"ם במקום החולקים. וכ"ש דמצד אחר נראה לע"ד שאין מי שיאמר בנד"ז דהוי מוחזק כיון שהניירות הנז' אינם כתובי' על שמה ואינם תחח"י ואין שום ראיה בידה שהם שלה והאב התנה שלא תאכל רק פירות וממי' אם תרצה לבטל התנאי לא ימסרם בידה וכן היורשי' שעתה תחת"י יודעים כל זה א"כ איך יקרא מוחזק אפי' אם הם פקדון או שות' בבאנק במה תגבם. ועוד לפי מה שהבנתי מהענין והפשרים הנמצאים שנעשו בין האשה ואביה אפוט' הבת הוא שטרם גבית כתו' קנה הניירות הנז' מנכסי המת ובעת הגבייה שלא היה די בשאר