יש מאין חלק א קעא

לצדקה אלא דבר מועט ואם הבעל מוחה הו"ל גזל ובסי"ץ כתב דאפי' הקדישה. ואי משום מתנת שכ"מ ומצוה לקד"ה הנה הריב"ש סי' ר"ז הטיל בזה שני תנאים הא' שיהיה הממון שלו והב' שיתנו ביד שליש לכך ובח"מ סי' רנ"ב כתב התנאי הב' גם בב"י הוסיף משם הריטב"א דדוקא כשצוה בפני היורשים ע"ש וכ"פ מהרימ"ט ח"א סי' כ"ב ול"ט וס"ג ועיין בחוקי חיים סי' טו"ב ביטל טענת מלקד"ה בטענות אלו. ואי משום דבנד"ז הויא מורדת וכתב הכנה"ג אה"ע סי' ע"ז משם מהרד"ך דמתנתה קיימת (עלה ע"ד לחלק דל"א רק במתנה מחיים ולא במתנת שכ"מ דלא חיילא רק אח"מ כמ"ש בח"מ סי' רנ"ב והרי קדמה ירושת הבעל למתנתם והדרי בי ממ"ש מהרלב"ח ד"ס דמתנת מורדת קיימת להרא"ש דאין הבעל אוכל פירות אחר יב"ח ועכ"ז יורשה מתורת קרוב ונמצא דמורדת נשתנה דינה להיות כקרוב והקרוב רשאי המוריש להפקיע ירושתו בין מחיים בין לאח"מ) מ"מ הנה הכנה"ג שם חלק בזה וכתב שכ"מ למהר"א בן יעיש ז"ל בתשו' מהרלב"ח בד"ס כתב לדעת הרשב"א ז"ל דאוכל פירות גם אחר יב"ח דמתנתה בטלה ע"ש (הרב יכין ובועז בתשו' אינו מכת זה אע"ג שביטל מתנתה דהתם נראה דלא יהיב לה דין מורדת ואפ' טעמו משום שמתה תוך יב"ח וס' כהרא"ש דתוך יב"ח לא אבדה כתו' ודלא כמי שטעה בזה) וא"כ הו"ל רבים ומינייהו בתראי וראוי לפסוק כמותם כ"ש שהבעל הוא המוחזק וכמש"ל ועיין להרב"ש סי' ע"ז ספוקי מספק"ל בזה. ד') לגבי ההלואות שיש לה על הזולת שכתב ביו"ד סי' רנ"ח ס"ח אם יש לו חוב על אחד ואמר יהיה להקדש או לצדקה אינו כלום וכו' זולת אם אמר כן בפני בע"ח ובפני הגבאי או זט"ה שזכה בו הגבאי מדין מע"ג ואפי' אם נאמר דהני דייני המעידים הם כגבאי מ"מ בע"ק ליכא הכא זולת דיש לדון בזה ממ"ש הפת"ש משם הרדב"ז סי' תשל"ח דשכ"מ שהקדיש חובו הקדש אע"ג דלכאורה נראה דהכרח הרדב"ז לזה הוא ממאי דקי"ל כיון דדבר שאינו ברשותו הוא כדבר שלא ב"ל אמאי בדשלב"ל פ' בח"מ סי' רי"ב אם אדם ציוה כשהוא ש"מ ואמר כל מה שיוציא אילן זה לעניים זכו העניים הפך ממ"ש ביו"ד לזה חילק דביו"ד מיירי בבריא ובח"מ מיירי בשכ"מ כמ"ש הב"ח שם לתרץ מאי דק"ל בסי' רי"ב דאיך מקדיש דבשלב"ל ותי' דבשכ"מ חיישי' לטרוף דעתו ואם הדבר כן הנה מרן בה' ערכין וחרמין שם בכ"מ הק' למה יזכו העניים כיון שהשכ"מ ליתיה בעולם והיורשי' לא נדרו ולא חל עליהם נדר מוריש ותי' שהיו לפני המצווה וכיון שאמר מורישם ושתקו סבור וקבל והו"ל כאילו נדרו הם ע"כ וא"כ כמרן נקטי' וכבר נשאלתי ע"ז בפאס ודנתי כן ושו"ר להרה"ג אשר לשלמה הנד"מ שהאריך בזה. שוב התבוננתי דאפשר טעם הרדב"ז הוא ממ"ש בסי' רנ"ג ש"מ שאמר הלואתי וכו' לפלוני דבריו קיימים וא"ץ מע"ג וה"ט דכיון דאיתא בבריא בקנין איתיה בשכ"מ בלא קנין משא"כ דבשלב"ל דליתיה בבריא כלל וא"כ דין הרדב"ז איתיה גם למרן. והגם דזה הלואת גוי ונסתפק שם מור"ם אם יוכל להקנותה עיין בפת"ש משם עבוה"ג סי' י"א ונוב"י תנינא סי' מ"ה ומכלל דברי הנוב"י משמע דלמרן ס"ל דשטר של גוי נקנה במתנת שכ"מ והדבר צ"י: לכן בחרתי לדון בין הבעל והבת היורשת דאורייתא אשר יגבר כחה נגד הבעל וכמו שית' לקמן. וראשית כל אראה בטענתה שהמעות שהי"ל בבאנק קודם הנישואין ולא נגבו עד היום דהו"ל ראוי כבר זה מפורש בסי"ץ דאין הבעל יורש והגם שהם בבאנק כבר כתב בחיים שאל ח"ב סי' ע"ד משם הגו"ר אה"ע סי' י"ט ועמו מהר"י הלוי ז"ל והשאלת יעב"ץ ח"ב סי' ל"א דהבאנקו הוי ראוי אפי' אי שאר מלוה חשיב מוחזק כיון דפורעים רבית בשכר המתנה כו"ך לשנה חשיב ראוי לגמרי ותמה על מורה שהורה דהוי מוחזק כי נעלמו דבריהם ממנו. גם השער אשר באסיפתו לסי' רע"ח הביא ממהר"ח חזן ומהר"א אריפול ז"ל דקיימי בשטת