יש מאין חלק א קסט

מוציא מן הראשונה דמיירי שקנה מהאיש תחילה ואח"כ סלקה שעבודה דאי סלקה שעבודה לבעלה איך היו חוזרות חלילה כלו' דבסלוקה לבעל נתרקנה זכותה לכל ואמאי חוזרת על השניה וכו' וזה ג"כ דלא כמהריק"ש ז"ל: ומעתה הוברר הדין בנד"ד שסלקה שעבוד לבנה דבמח' הוא שנוי דלהפ"מ ואב"מ נתרוקן זכותה גם לגבי אשתו שקדם שעבודה לסלוק ולמהריק"ש לא ואם היתה הזקנה קיימת היתה יכולה לטרוף מינה וחוזרות חלילה וכו' והשתא שמתה וירשה בנה הו"ל כנשא ולוה ואח"כ קנה. והיה נראה לצדד דכיון דנראה דכל כחו של מהריק"ש הוא ככח הרא"ש בתשו' דמדמה הך דסלקה לאחד לא סלקה לשני להך דהכותב לאשתו דו"ד אין לי בנכסיך דלא סילק עצמו רק ממכירה ולא מפירות וירושה שיודה הכא בנד"ז משום דהתם מק' הש"ס ולימא ליה מכל מילי סליקת נפשך ותי' יד בעהש"ט עהת"ח. ומינה למאי דילפי לסלוק דידן מהתם דהטעם משום דיד בעהש"ט עהת"ח ונ"מ בזה בשטרי דידן דכתבינן בהו דלא כאס' ודלא כטו"ד ומסתמא גם בשטר סלוק הזקנה הכי נכתב הנה בח"מ סי' מ"ב פסק כי האידנא דרגילין למכתב דלא כאס' וכו' יד בעהש"ט עה"ע ע"ש (והך דינא דשתי נשים באה"ע סי' ק' והבע"ח ושני לקוחות בח"מ קי"ח לפי"ז אמורים לעיקר הדין) אלא דהרא"ש שם חיזק דינו בטעמים אחרים לבד מזה ונראה שלא הספיק לו הך טעמא משום שיש לחלק דהתם בש"ס לשון דו"ד אין לי בנכסיך כולל הכל לפיכך מק' הש"ס לימא מכל מילי סליק וכו' והוצרך לתי' יד בעש"ט עהת"ח משא"כ במסלק לאחד בל"ז ממילא מובן שלא סילק לשני דמאן דכר שמיה וכמ"ש הרא"ש שם (בזה ניחא דין ב' נשים ובע"ח ולקוחות דלא אשתמיט שום פוסק לחלק בו כנז') וכן היה נראה לצדד לאידך גיסא דגם הפ"מ ואב"מ ז"ל יודו הכא דמיירי באלמנה שדוקא לבנה סלקה ולא תגבה אשתו עפ"י מה שהק' בפ' מי שהיה נשוי דאמאי חוזרת ראשונה לטרוף משניה ולא מלוקח עצמו בטענת נח"ר עשיתי לבעלי ומוקי לה ר"פ בגרושה ואב"מ בסי' ק' הק' דאמאי לא מוקי באלמנה נמי ומאי שנא ות' משום דקי"ל אלמנה שמכרה שלא בב"ד מכרה קיים א"כ עשאוה כשליח ב"ד וקי"ל בח"מ דאם ב"ד מכרו לבע"ח מאוחר ל"מ מוקדם לטרפה ויש ללוקח כח האלמנה ממש ול"מ שניה למטרף מיניה ואנן תנן שניה מוציאה מיד לוקח משו"ה לא מוקים באלמנה ע"ש. והיוצא מזה בנ"ד דהיא אלמנה וסלקה לבנה א"כ כחו כאמו ול"מ אשתו לגבות משם אלא דיש לדחות זה גם ממה שהוק"ל עצמו ע"ז דהרשב"א ס"ל דגם הגרושה דאוקי בה ר"פ מוכרת שלא בב"ד ויצא לחלק בהגה דל"ד מכר לסלוק שעבוד ועוד דנראה גם הרב לא הוליד זה רק לגבי בע"ח דבעל האלמנה דכח שעבודו אתי מכח בעל ואלמנה קדמה ליה לפיכך אין לו לגבות מלוקח דכחו ככח אל' משא"כ בע"ח דלוקח עצמו דכתב ליה דאיקני הו"ל כלוקח שלקח ממנו ואף אם כחו כח האל' מאי נ"מ כשם שהיא היתה יכולה לשעבד כן הבא מכחה יכול לשעבד ועוד כיון דבסי' צ"ו יש כמה תנאים לקיום מכר אל' כגון שתשבע לבסוף וגם שומת ב"ד בקרקעות וכו' ובנד"ז לית חדא מנייהו במה כחה יפה שבסלוקה תהיה כב"ד ולא יטרוף המוקדם. ונמצא גם בנד"ז שייכא מח' הפ"מ עם מהריק"ש. והנראה לדון בזה כדין ס' ובני יבם שבאו לחלוק בנכסי המת שבאה"ע סי' קס"ג ס"ד שהס' אומר אני בן המת ואטול הכל והם אומרים אחינו אתה ויש לך חלק כאחד ממנו שפסק בסתם דהחלק שמודים לו יטול והשאר יחלוקו בשוה וע"ש ס"ז וה"ן החצי של נצ"ב דאליבא דכ"ע הוא להכלה רחל אחר השבו' כדין נשא ולוה ואח"כ קנה תטלנו לבדה. וגם המותר על דמי המשכנתא דאינו משוע' רק לה תטלנו לבדה והמותר ע"ז יחלוקו בשוה מפני מח' מהריק"ש והפ"מ ועיין ח"מ סי' קי"ב ס"ד (ומובן דאין שייך בזה דין קי"ל דפד"ר כיון דמעולם לא הוברר חזקת הנכסי' באיזה