יש מאין חלק א קסז

לעשות בו כחו"ר עכ"ז ל"מ רק לגבי בע"ח שאחר הסלוק אבל בע"ח שלפניו לא וה"ז דומה לדין ב' נשים שסילקה ראשונה לבע"ח וכו' ע"ש ולפ"ז בנ"ד נמי לא יועיל סלוק לאה רק לקונה שאח"כ ולא לאשתו ודינייהו כנז' זולת השתא דמתה האם הוי כנשא ולוה ואח"כ קנה. והנה הרב אמ"ן שם פשיט"ל הפך ממהריק"ש ונראה דרב גובריה בזה מהיסוד אשר יסד בתחילה למרן בבד"ה סי"ץ דס"ל להרמב"ם שכל שסלקה שעבודה לבעלה נתרוקנה זכותה מכל וכל כאשר מובן מקו' על בד"ה מדין שתי נשים הנז' וחי' בין סלקה לבעלה לסלקה לאחרים ע"ש לדעתי אי מהא לא אירייא דמרן לא חידש רק דבסלוקה לבעלה תו ל"מ לומר נח"ר עשיתי לבעלי אבל שיועיל גם לבע"ח שקודם הסילוק מאין לנו) (באבני מלואים לסי"ץ הק' לבד"ה דסלוק לבעלה לא תוכל לטעון נרע"ל אמאי פסק הרמב"ם במכרה לבעלה נצ"ב שתוכ"ל נרע"ל ובהגה שם תי' דמה שסלקה לבעלה הוא למכור לאחר והוא פלא דבבד"ה מפורש דבסילוקה למכור לאחר גם הרא"ש יודה וממי' דמח' הרא"ש והרמב"ם הוא בסלקה לבעלה קודם שימכור דלהרמב"ם מהני) ואפשר דנסמך עוד ביסוד זה במה שלמד שם מתשו' הרא"ש כס"ג סי' ה' דסלוקה לבעלה מרקן זכותה שגם אם נשאר אצל הבעל ויורשיו לא תחזור לגבותו דלא כמהרימ"ט ח"א סי' מ"ה דמ"ז ד"ה וגדולה דפשיט"ל שדוקא במכר אותו שעבוד לא תטרפנו מהלוקח אבל בנשאר אצלו הוא ויורשיו חוזרת לגבותו דלאו מטעם שעבוד אתי עלה אלא משום גביית חוב דאפי' למ"ד שעבודא לאו דאורייתא גב"ח מקרא מלא הוא והאיש אשר אתה נושה בו וכו' והביא שהמש"ל פ"ל ממכירה תמה על מהרימ"ט מתשו' הרא"ש הנז' ומצא לו חבר הרב פ"מ ח"א סי' ס"ו שכתב כיון שסלקה שעבודה מהחצר וכו' בין למ"ד במס' ב"ב דמלוה גובה מן היורשי' משום שעבודא דאורייתא בין למ"ד משום נע"ד כיון שסלקה שעבודה והיא שחבה בעצמה מאין הרגלים שתגבה מהיורשי' ע"כ ומזה אסיק הרב אמ"ן דאינה חוזרת לגבות מיניה ומיורשיו ומזה נראה דנתרוקנה זכותה דלא כמהריק"ש: אלא שאחה"ר מהמש"ל ז"ל נראה שאין דבר סת'ר מתשו' הרא"ש למהרימ"ט ז"ל כי מ"ש הרא"ש הוא דאפי' אם היה סלוקה מועיל לא מצי מאן דזבן מינה כתו' לגבות מהבעל משום דקי"ל המוכר שט"ח לחבירו וחזר ומחלו מחול ולכן הבין מהרימ"ט דדוקא לגבי הקונה כתובה אמרה הרא"ש כי ידוע בב"י ח"מ סי' ס"ו טעם המוכר שט"ח וחזר ומחלו מחול לר"ת משום ששני שעבודים יש למלוה שעבוד הגוף ושעבוד נכסי' ושעה"ג אינו נמכר אבל לא פקע משא"ך שעבו' דנכסים נמכר וממי' כשמחל שעה"ג אז פקע שעבו' נכסי' ממילא ולהרא"ש אין צורך לזה אלא הט' דמחול משום דמכי' שטרות מדרבנן ובקל פקעא לה. והשתא א"ש דבנדון מהרימ"ט גם הרא"ש יודה דחוזרת וגובה דנהי שסלקה שעבוד נכסי' אבל שעבוד הגוף מי סלקה מידי דהוה פוטר לערב אטו בזה נפטר הלוה ודאי לא וגבי מיניה מקרא דכל אשר ימצא לו ול"א הרא"ש רק בקונה כתו' לשטתו דמשום דמכי' שטרות דרבנן כשמחל המוכר אין לקונה לגבות. (ועיין בהגה באב"מ סי"ץ סקי"ג ובס' הפלאה שם סוסקל"ז שכתבו דהרא"ש לשטתו כ"כ) ובזה יש להסכים גם הפ"מ ז"ל עם מהרימ"ט כי הרואה שם יראה שפעם ושתים כתב כדבריו דאפי' סילק שעבוד מלוה עכ"ז בחייו גבי מיניה ואפי' מגלימא דאכתפיה ול"כ דאינו גובה רק מיתמי והחי' מבואר דלגבי לוה עצמו נהי דסילק מיניה שעבו"ן אכתי שעה"ג רמי עליה משא"כ יתמי דליכא לגבייהו רק שעבו"ן כדקי"ל בח"מ סי' ק"ז דכשלא ירשו מאביהם אפי' מצוה אין עליהם וא"כ כשסילק שעבו"ן אינו גובה מהם: ומעתה נתבונן אי כמו שנתרוקן זכות המסלק לגבי יתומים ס"ל להפ"מ שנתרוקן גם מבע"ח שקודם הסלוק דהא לגבי דידיה נמי ליכא