יש מאין חלק א קסו

בח"מ סי' ק"ד בלוה וקנה ואח"כ קנה ע"ש והגם ששמעון רצה לעקור זה בטענתו דידוע שלא סילקה רק למכור וכו' ולא שיחול שעבוד אשתו והצדיקו בזה ה"ה הי"ו וכ"ן הדין בסי' קי"א דהנותן ע"מ שלא יחול על המתנה שעבוד כתו' דאינו חל. כ"ז אם היה מפורש בסילוקה בתנאי שלא יחול שעבוד כתו' אבל לא מאומדנא ואדרבה נגד הלשון שאמרה ולעשות בהם כחו"ר ולא שיירה שום תנאי וגם למטונייהו הנה מפו' שם סי' קי"א דאב הנותן לבנו על תנאי זה ומת האב בע"ח של הבן חוזר וגובה ממנה ע"ש וה"ן בנ"ד ראובן הוא בן לאה וכשמתה לאה תחזור ותגבה ממנה אפי' במתנה משלה לגמרי וא"כ הי"ל לה"ה לדון בזה גם לשטתו כנשא ולוה ואח"כ קנה דנצ"ב יחלוקו. ואמאי אזל בתר דידה להפקיע זכותה בכל וכ"ש דמטע"א וגם מטעם זה לעד"ן שזוכה בכל דטרם בא הקונה נסתלק הראוי וטורפת מלוקח כדין: ולפי שראיתי לה"ה בנה ציון אל הרב אמרי נועם ז"ל סי' ח' נאלצתי לחפשהו ממטמונים לראות מ"ש ועתה בא לידי וראיתיו שם עמד בענין הסילוק שכותבים הסופרים וכו' והעלה דסילוק האשה לבעלה מהני שלא תחזור לגבותו ממנו ומיורשיו ורצה לחלק בזה בין כותבת סילוק לבעלה בסתם לכותבת למכור ולמשכן וכו' דהתם י"ל לענין זה סילקה ולא שלא תוכל לגבותו מיניה ומיורשיו ומבע"ח דקודם הסילוק. ושוב כתב דגם סילוק סתם י"ל דל"מ מכל וכל רק בסילקה לבעלה בשטר מיוחד ונתנה לו רשות לעשות בו כחו"ר משא"ך כשרוצה בעלה להלוות והסופר כותב בשטר המכי' שסילקה שעבודה לבעלה י"ל דדוקא לזה שמסרה השטר בידו סילקה ולא לזולתו וגם אומד"ד כן דהא אם היינו אומ"ל שתסלק לכל בע"ח לא היתה מסלקת ועיין בח"מ סוס"י ס"א דבכל תנאי אזלינן בתר הכונה ולא אחר הלשון ועוד מטע"א דאנ"ס דהך לישנא הסופר מאיליו כתבו ולא בציווי האשה ודינו כמ"ש הטוש"ע בסי' ע"א בענין הנאמנות במקום שהרבה כותבים נאמנות בלי המלכת בעלים והלוה טוען שבלא רשותו נכתב אם העדים כאן ואומרים שלא כתבוהו בציויו וכו' אין סומכים עליו כיון שאינו מנהג פשוט וכו' ע"ש דמזה אסיק דאין סילוק אשה מועיל לגבי בע"ח דמקמי הסילוק ודינם כהך דשתי נשים דחוזרות חלילה זת"ד שנראה שאליהם כיוין ה"ה שאין סילוק הזקנה מועיל לגבי רחל שכתו' קודם הסילוק. ולדידי אי מהא לא איריא דמלבד דאיכא למיפרך על יסודות הרב אמ"ן אחה"ר דמה שהביא מהנאמנות א"ע חדא מי הגיד לו דהכא רבים כותבים הסילוק בלי המלכת האשה ועוד דבעינן שיטעון הלוה שלא האמין והעדים מעידים כן ולא שנטעון כן מעצמנו. וגם מאי דאזיל בתר אומדנא ידוע כמה דיות נשתפכו אם נדין באומד' עיין בח"מ סי' ט"ו ומ"ש שאין מביטין על הלשון וכו' עיין בב"י יו"ד סי' רי"ח מ"ש מהריב"ש סי' קצ"ח דדוקא בנדרים הולכים בתר הכונה אבל במתנה כל מה שלשון המתנה כוללו הולכין אחריו ולא אחר האומדנא אם אינה אומד"ד והגו"ר בח"מ כ"ד סי' ה' הביא דבריו ודברי מהרשד"ם סי' צ"ב ואסיק דהדבר מסור לחכמים וכו' ובאומד' גדולה דמוכח אז לא משגיחי' בתר לישנא והכא מאי אומד"ד איכא אימור דגם לשאר בע"ח סילקה משום דמרחמא להו או קבלה בזה שום טובה. עוד בה דגם הרב אמ"ן לא הרהיב רק בנדונו דלא סילקה רק בשטר המלוה ולא בשטר מיוחד לבעלה דשייכי מיהא הנך אומדני משא"ך הכא שסילקה לבנה בשטר מיוחד גם מה שחילק בין סילקה בסתם לפירשה למכור ולמשכן (בלי ראיה והוא עצמו נדחק במ"ש מהרב בתי כהונה ז"ל דאין הנדון דומה) א"ע לנד"ז שפירשה להדיא ולעשות בהם כחי"ר ואימא לטפויי אתא גם לשעבודים הקודמים שיחילו שגם זה בכלל רצונו והרי נסתר הציון הלז שהביא מהרב אמ"ן ז"ל: איברא א דאכתי עומד נגד זה תשו' מהריק"ש בסי' ק' דס"ל מעיקר הדין דכל שסילקה שעבודה לבעלה גם בשטר מיוחד וגם מפו' להדיא