יש מאין חלק א קסה

אך בכל זאת לישרי לך מר שדעתנו נוטה בזה לזכות רחל מהני טעמי. א) שמהשאלה ומדברי הרב הפוסק הי"ו נראה שמעולם לא שלטה לאה בקרקעות ההם כי מיום מיתת יעקב היו בניו דרים בהם והיא ניזונת משלהם. גם נראה שחלקום ביניהם וידע כ"א מהם חלקו דא"כ היכי זבן ראובן לשמעון איתו חלק ביחוד אם יד הכל שוה בהם (היה צ"ע בזה אם אמם נשאר לה שעבוד מזונות מכח אחין שחלקו הרי הן כלקוחות ואין מוציאין למזון אשה מנכסים משועבדים אלא שאין פנאי להאריך) וא"כ הו"ל ירושה שבאה ליד הבעל כי באה נחלתם ובזה עיין להב"ש סי' ק' סוסקי"ד דבבאה הירושה לידו הוי מוחזק ואשתו גובה כתו' מהם גם היא"ה בהגב"י סי' ק' הביא מנ"ץ לתרץ ב' תשו' מהר"ם בזה דכשבא ליד האל' הוי ראוי ואי לא לא ע"ש. ב) הן אמת דהח"מ והב"ש ומהרימ"ט ח"א סי' ג' ופ"מ ח"א סי' צ"ט הוכיחו דהר"מ חשיב ליה ראוי גם אחר מיתת האל' (עיין למהרי"ק בכר"ש ח"מ סי' כ"א) אך כ"ז אם מת היורש בחייה דאז מעולם לא בא לידו לא כן כשמתה אמו קודם לו והוחזק בידו אפי' שעה אחת פשי' שאשתו גובה משם. ומלבד דזה פשוט ממקומו יגיד עליו ריעו ראוי דבע"ח בח"מ סי' ק"ד דטענת הבע"ח עם היורשי' היא אם בא הממון לזכות אביהם בעודנו חי או לא ע"ש וא"כ הכא שמתה האם קודם הו"ל מוחזק ואשתו גובה משם ואע"ג שקדם ומכר קודם מות אמו ובזה הו"ל כלוה (מאשתו) ולוה (מהקונה) ואח"כ קנה (במות אמו) ועל הרוב כתב לשניהם דאיקני ובזה קי"ל באה"ע סי' ק"ב נשא ולוה אח"כ קנה תדחה האשה מפני בע"ח מ"מ מפו' שם בנצ"ב שתשבע שלא לקחה אותם וכו' ותחלוק עם בע"ח ואין לדמות זה לדינא דסוסי"ץ ראובן שהיה לאשתו קרקע נ"מ ונתחייב לשמעון בשטר ואח"כ נתחייבו בשטר הוא ואשתו ללוי ומתה בחיי בעלה לוי קודם לגבות ולומר דה"ן כיון שלא הי"ל זכות בנכסי' עד אחר מיתת אמו וקודם שתגיע זכותו הפקיעה ומכר שוב לא יחול שעבוד אשתו דהא ודאי בורכא ושאנ"ה דאין לו זכות בנ"מ רק פירות וקי"ל ק"פ לאו כקה"ג דמי ולא יזכה בגוף רק אחרי מות אשתו והרי קדם והפקיע משא"כ הכא נהי דשעבוד האם רמי על הנכסי' מ"מ יכול למוכרם ולסלקה בזוזי עיין בתשב"ץ ח"א סי' יו"ד וח"ב סי' קכ"א וקדושת יו"ט סי' נ"א דגוף הנכסי' ליורשים וא"כ איך יוצדק לומר שקדם וסילק ירושתו הרי שלו היו רק אריא דשעבוד רביע עליה ועתה ברח הארי במותה. ועיין בס' הפלאה ק"א סי"ץ דקדק למה נקט נ"מ ולא נצ"ב משום דהרא"ש אבוה דהאי דינא ס"ל דוקא בנ"מ אין מכר הבעל כלום משא"כ נצ"ב מכרו קיים עד שעת טירפא וכיון דאית ליה שליטה בהם שמעון המוקדם יגבה חובו מהם ע"ש. ודון לנ"ד דנכסי אבוה דידיה הם ורק משוע' דאלמנתו הקודמת לקונה תגבה חובה מהם ומזה היה ראוי שתגבה אשתו כל כתובתה ול"ד לנשא ולוה ואח"כ קנה דהתם קנה נכסי' חדשים אחר שניהם משא"ך הכא הו"ל כנשא וקנה במות אביו ואח"ך לוה (שמכר) דמפו' בסי' ק"ב שקודמת לגבות. אלא משום דנתחדש דינה שלא תגבה מראוי לזה הו"ל נשא ולוה ואח"כ קנה (אם הזקנה היתה בחיים היה ראוי לדון בזה כהך דסי' ק' בב' נשים דכתבה הראשונה ללוקח דו"ד אין לי עמך דהשניה מוציאה ממנו והראשונה מהשניה והלוקח מהראשונה וחוזרות חלילה עד שיעשו פשרה ע"ש וה"ן למטוניה דמר דזה מיקרי ראוי ולא סילקה שעבודה רק ללוקח ולא לאשתו עכ"ז אשתו מפקא מלוקח ואמו מאשתו ולוקח ממנה עד שיעשו פשרה אבל עכשיו שמתה והדרי נכסי' לבן הדין כמ"ש). ג) לפי מה שמפורש בדברי הרב הפוסק הי"ו דבלשון סילוק שעשתה לאה כתוב למכור ולמשכן ולעשות בהם כחו"ר משמע שסילקה שעבודה בכל ענין וא"כ מאותה שעה קודם שימכור פקע שעבודה וחל שעבוד רחל והו"ל נשא וקנה ואח"כ לוה דהיא קודמת לטרוף הכל כמש"ל וכן נמי מפו' בבע"ח