יש מאין חלק א קסג

שם דצ"ו ד"ה ורבי יוסי שכתבו ונראה לרבי דהיינו יפו"ך דמתוך שהיא מוכרת סתם מרווחת לומר למזונות מכרתי ולא יוכלו היתומים לומר אם שהתה אבדה מזונותיה וכו' גם בש"מ פי' משם הרא"ה דיפו"ך הוא שלא יאמרו לכתו' מכרה והו"ל תבעה כתו' בב"ד ושוב אין לה מזונות הרי רבנן קמאי סו' דגם בטענות הנוגעים לעיקר חיוב המזונות ופיטורם נכסי' בחזקתה קיימי וכמהרש"ך ז"ל ואני אומר דגם להכנה"ג ז"ל אין קו' הפנ"י נופלת עלינו בנדון ההוא כי הכנה"ג דימה תמיהתו למ"ש הרשב"א הבי"ד הב"י ח"מ סי' כ"ט אוי"ג ושם כתב דכשנפל ס' במכר ארעא בחזמ"ק קיימא אבל כשהמכר ברור וס' בתנאי בחזקת לוקח קיימא ובנדון ההוא חיוב המזונות ברור הוא והס' הוא בהפקעתו מכח ס' מכר היורשי' וזה דומה למכר ברור וס' בתנאי דהוא למעלה מנדון מהרש"ך ז"ל ובל"ז היה נראה לכאורה להוכיח לדעת מרן אשר בעקבותיו נלך דס"ל כמהרש"ך ז"ל בכל ס' שיפול דנכסי בחזקתה ממ"ש בב"י סי' ק' תשו' מהר"מ דבמרדכי פ' נערה דנכסים המשועבדים למזונות האל' הוי ראוי ואין אל' הבן גובה מהם כתובתה. ולא השגיח בתשו' הסותרת שהביא המרדכי פ' כל הנשבעין ש"מ דהכי ס"ל להלכה דנכסי בחזקת אל' קיימי וכמו שתלה זב"ז מהר"א טאריקא ז"ל בס' גו"ר אה"ע כ"ד סי' ג' ע"ש (מור"ם ז"ל פסק ב' התשו' בסי"ץ וסי' ק' והאחרונים עמדו לזווגם יפה והפר"ש כ"ד סי' א' כתב דדעת מרן שאין לחלק רק הוק"ל ממ"ש בש"ע דשעבוד האל' אינו מפקיע ירושת הבכור והוי מוחזק וזה אזיל כאותה תשו' דפ' כל הנשבעין ותי' דמרן אזיל לשטתיה דהבכור לא יורע כחו רק במה שהיה ראוי לגבי אביו משא"ך בכתו' והגם שהגו"ר ערער על חי' זה בסי' ב' הפר"ש השיב עליו ולענין הלכה אסיק דכל שהאל' בחיים הנכסי' בחזקת' והוי ראוי לכתו' ונמצא בנדון ההוא של הפנ"י ונד"ז נכסי' בחזקתה כי היא בחיים) איברא דהגו"ר שם חלק על מהרא"ט ז"ל וכתב דלאו בכל ס' שיפול נכסי בחזקת אל' ולפי"ד יש לדחות ראיה הנז' ע"ש ומ"מ יש להוכיח כן ממ"ש בב"י סי' צ"ג ע"ד הטור שאלמנה עניה ופרוצה ששהתה מלתבוע מזונותיה ב' שנים אבדה מזונות דנראה ט' הרא"ש בזה משום דאיכא תרי לישני ללי"ק עניה אבדה ולל"ב פרוצה וכו' והו"ל ס' וכיון דנכסי בחזקתה קיימי כל שלא נישאת וכו' מספק לא אבדה וכו' הנה הרב"י מדיליה כתב בפשיטות דגם בס' בעיקר החיוב נכסי בחזקתה קיימי ואם נפשך לי' דלהרא"ש קאמר וליה לא ס"ל כי ידוע מח' הרמב"ם והרא"ש בזה דבפי"ב מאישות כתב הרמב"ם ט' לאל' שאין לה מזונות עד שתביא כתו' משום שניזונית מנכסי יורשי' ולעולם טוענים ליורש והרא"ש בפ"ד גזרות תמה עליו וסיים וכ"ש דיש לה מזונות דנכסים בחזקתה לענין מזונות וכו' ומהש"ע סי' צ"ג סי"ד וי"ח נראה דפסק כהרמב"ם. עיניך תראה מ"ש בכ"מ לתרץ על הרמב"ם דדוקא בהוציאה כתובה נכסים בחזקתה ולא כשאין כתו' בידה. (עיין ברשב"ש סי' רפ"ט כ"כ) ש"מ דלמרן בברור שיש לה חיוב מזונות בעת מיתה בכל ס' שיפול אח"ך הכל מודים דהיא המוחזקת ול"ד לס' מגורשת בסי' נ"ג דאינה נזונת דהתם לא הוברר שהיה לה חיוב בעת מיתה עיין בב"י עייאש ח"א אה"ע סי' ט"ז שתמה על הכ"מ ואכמ"ל) שו"ר בגו"ר ח"מ כ"ג מסי' כ"ד ואילך שקו"ט בזה עם הרב מטה יוסף ז"ל דהמט"י הוכיח ממרן דדוקא ס' מגורשת או כשאין כתו' בידה הוא דאין לה מזונות אבל בכל ס' שיפול זולת זה היא המוחזקת והגו"ר ז"ל דוחה ומחלק בספקות ומ"מ המתחקה על תכלית דבריהם יראה דבכגון נ"ד דחיובה ברור למזונות ולא נפל הס' רק במה שמכרה למזונות או בנדון שבפנ"י דחיובה ברור והס' במכר היורשי' דתרוייהו מודו דנכסי' בחזקתה. ובזה צדקו דברינו שם וגם הכא נגמר הדין דמכרה למזונות קיים וגם מצד זה זכה הקונה דנ"ד ודברי הבעל המערער כאין זהו מה שנלע"ד והסכימו עמי הרה"ג כמהר"א אלחדיף