יש מאין חלק א קסא

לא בעיון שבועה ולא שומא: ולחוזק הענין אומר שאפי' אם היה ס' בזה האל' היא המוחזקת בנכסים לגבי מזונות והבא מכחה ירים דגל הקי"ל. ויען שבנדון אחר כתבתי כן בפשיטות וחלק עלינו הה"ג פנ"י הי"ו עיין בהשמטות דח"ה לאה"ה סי' י"ט בדרכ"א ורכ"ה דאזיל בתר איפכא לאוקומי נכסי' בחזקת יורשי' ולא בחזקת אלמנה לכן ארחיב ענין זה ואשיב על מעט מדובר ברצוא ושוב והבוחר יבחר בדרכ"ה השיב על מ"ש הרה"ג ח"ד בדרא ז"ל דכיון שהפקידה הנכסי' ביד קרוביה למזונות כשתצטרך אם מכרו היורשי' אינו מכור דליתא כיון דנכסי בחזקת יורשי' קיימי וכמ"ש מרן באה"ע סי' צ"ו ובאבק"ר סי' ק' וק"ג כל היכא דאיתנהו ברשותייהו קיימי וכו' והבי"ר ממהרימ"ט ח"א סי' ק"א ע"ש (הנה בנדון ההוא מפו' בדברינו דהאל' הנז' נשבעה בב"ד והיורשי' ההם מכרו קרקע ומטלטלי' יחד וא"כ הנה מפורש בש"ע ובתשו' ק' דבמטלטלים מיהא גם בנשבעה לבסוף בב"ד מתנתה קיימת דנכסי בחזקתה קיימי כיון דלאו מחוסרי גוביינא ואמאי הרפנ"י הי"ו כלל את הכל דבחזקת יתמי קיימי ואף דבסי' ק"ג כתב ואם לא נשבעה לבסוף אפי' לעצמה בלא ב"ד סגי כדי שלא יסתור מ"ש בסי' ק' מוכרח דר"ל ואם לא נשבעה לבסוף בב"ד ואפי' מעצמה לא נשבעה בתחילה וכו' כי בתחילה גם שבועת עצמה סגי. ומ"מ בנדונו נשבעה בב"ד ואיך כתב הרפנ"י דבחזקת יורשי קיימי ומאי ראיה ממהרימ"ט ז"ל דהתם איירי בלא נשבעה. ומ"מ בקרקע הדין עמו דמהש"ע והתשו' סי' פשוט דאפי' נשבעה לבסוף בחזקת יורשי קיימי זולת אם נשבעה קודם המכר רק שקשה לזה מסי' ק"ג ד"ה ועוד יש להוכיח דשם זיווג ס' הרי"ף והרא"ש יחד דנשבעה לבסוף בב"ד גם בקרקע מתנתה מתנה ומתשו' הרא"ש דסי' ח' שכתב הילכך אפי' נשבעה אח"כ לא חיילא מתנה למפרע הו"מ לתרוצי דנשבעה מעצמה קאמר ולא בב"ד אבל מש"ע וסי ק' הנז' מפו' אפי' נשבעה לבסוף בב"ד וצ"ע: ומ"מ כבר כתבנו דכ"ז לגבי גביית כתובה אבל למזונות בלא שבועה סגי ומשו"ה נזהר גם הרב ח"ד ז"ל וכתב ומסרה וכו' בעת שתצטרך למזונות וא"כ ראיות הפנ"י הי"ו אינם ענין לנדון) גם הרגיש בחי' דלמזוני בחזקת אל' קיימי באומרת לא נטלתי מזונות ויורשי' אומרים פרענו דנאמנת וכתב דהכנה"ג בסי' צ"ג הביא בהגב"י דמהרש"ך ח"א סי' מ"ב כתב מטע"ז דבכל ס' שיפול אם יש וסי' להפסידה מזונות נכסי' בחזקתה קיימי והוא תימה עליו דדוקא התם דעיקר הדין חייבים אפי' לפי דבריהם אלא שאומרים פרענו הוא דבחזקתה קיימי משא"כ כשיש ס' בחזקתם קיימי ומהר"א מונסון והב"א חו' על מהרש"ך ע"ש והוסיף מדיליה דבנדון מהר"א מונסון שתבעה עיקר ותוס' והניחה נדוניא דעת הש"ע בסי' צ"ג כוותיה דאבדה מזונותיה וא"כ אינה יכולה לו' קי"ל (אמת דתמיהת הכנה"ג גם המש"ל פי"ח מאישות תמה כן והבאמ"ח לרב אד"א ז"ל תמה ע"ד הב"ש בסי' צ"ג סקט"ו כן ע"ש דקי"ד ע"ד וכן הפ"מ ח"ב סי' ע"ח תמה על מהר"י קצבי ז"ל ונמצאו מערכה מול מערכה אבל מ"מ אין הכרח מהך דהש"ע דלאו מכח ס' דן כמהרא"מ לאוקמה בחזקת יורשי' אלא משום שברירא ליה בזה כהרשב"ש עיין בב"י ועיין בבאה"ג וח"מ וב"ש גם הוכיח מהתשב"ץ ח"א סי' יו"ד וח"ב סי' קכ"א דנכסי בחזקת יתמי קיימי והפליג דאם ראה אותם מהרש"ך הוה הדר ביה. (מסי' יו"ד אין הכרח דשם איירי דאלמנה תבעה לגבות כתו' מנכסי בעין ולא זוזי וע"ז השיב דאין הדין עמה דנכסי בחזקת יתמי הם אבל לענין תפיסה דימה אותה לשוכר אומר פרעתי ומשכיר מכחיש דבחזקת משכיר קיימי ע"ש וא"כ מאי ראיה לנדון מהרש"ך אטו מהרש"ך לא יודה שהגם שהיא תפוסה אם ירצו היורשי' לסלקה בזוזי ולקחת הנכסים לעצמם דהדין עמם והרי כן הוא הדין בכל תפוס שיוכל לסלקו