יש מאין חלק א קס

דכיון דהם נ"מ דבחזקתה קיימי גם להרא"ש הדין כן ע"ש שמדברי שניהם מפו' דנ"מ בחזקת קונה קיימי וא"כ הוא ירים דגל הקי"ל: גם מה שטען לקיים המכר מצד מכר הא' וביארה בשטר למזונותיה. נראה דצדק בזה כי בסי' צ"ג פסק הש"ע בסתם כהרמב"ם דאפי' מכרה בינה לבין עצמה בלי שומת ב"ד הדיוטות מכרה קיים והגם דכתב וי"ח אנן קי"ל הלכה כסתם. (בל"ז המבי"ט ח"א סי' רל"ט ומהרי"א סי' ע' כתבו במח' זו לאוקומי ארעא ביד הלוקח ועיין לע"ש ז"ל סי' ס"א אלא דהדב"מ ח"א סי' מ"א תמה עליהם דכלפי לייא ואעפ"י שגם הוא יישב דבריהם הט"ז סקכ"ט ביטל המכר משום שאין להוציא מהיתומים בס' ע"ש ולדידן לא נ"מ מידי כיון דה' כסתם הש"ע) והגם דעוד היום לא נשבעה האלמנה הנז' ונהי דפסק בש"ע סי' צ"ג דניזונת בלא שבועה דלא כהרמב"ם (עיין בב"י) מ"מ לענין מכי' לגבות הכתו' יש מבוכה בזה. (עיין בב"י סי' צ"ו דעת הרי"ף והרא"ש בפסקיו דמכרה קיים בקו"ט אם נשבעה לבסוף והטור העיר שבתשו' סתר לפסקים והב"י הוסיף דגם בתשו' הוא סותר מתשו' לתשו' והאריך בישובם שם ובאבק"ר סי' ק"ג ורבו הפלפולים עיין לפרמ"א ח"א סי' ט"ו וט"ז ון' ומהרש"ך ח"ב סי' א' ומהרימ"ט אה"ע סי' מ"ד וסמא דחיי אה"ע סי' ג' ומשפט"י ח"א סי' ז"ך וזולתם ולהלכה פסק בש"ע דבמטלטלים מכרה קיים אם נשבעה בסוף ובקרקע לא אפי' נשבעה בסוף אא"כ שמו לה ב"ד הדיוטות ובב"ש סי' צ"ג סקט"ו וסי' ק"ג סק"ט תמה ממ"ש הש"ע בסי' ק"ג דצריכה לכלול שלא זלזלה וכו' ש"מ דלא נשבעה קודם המכר ותי' דמיירי בשמו לה הדיוטות א"נ דלא ערערה היא על המכר דבזה קיים ע"ש וא"כ נד"ז לתי' אחרון המכר קיים ולתי' ראשון לא דהא לא שמו לה הדיוטות ושו"ר בדב"מ שם ופר"ש אה"ע בכ"ה סי' א' ועדוב"י דמ"ט ויא"ה משמם בסי' צ"ג הגה"ט אוס"א דבר נאה לתרץ דעת הש"ע דמה שמכרה בטל בקרקע אפי' נשבעה בסוף אינו אלא במכרה סתם דל"ש משום חינא או משום שלא תתבזה בב"ד אבל מוכרת בהדייא לכתובה דשייכי הני טעמי אנה"ן דמכרה קיים בינה לבין עצמה ובלא שבועה וכ"כ מהריק"ש בהגהות לדעת הרמב"ם ע"כ ולפ"ז בנד"ז שביארה גם אם היה לכתו' מכרה קיים רק דלכאורה דב"ק לא יצדקו לט' הרא"ש בתשו' ח' דמכרה בטל דאין לה כ"א שעבוד דמצו לסלקה בזוזי וקודם הגביה לא תוכל למכור דבע"ח מכאן ולהבא הוא גובה והגם דשם איירי במתנה מסו"ד נראה דה"ה אם מכרה ודלא כעדוב"י שם שישב בזה דעתו דל"ב רק במתנה ע"ש וא"כ לטעמו מאי מהני שביארה להדייא אלא דמ"מ מרן ודאי לא ס"ל כהרא"ש דהא טעמו שייך גם במטלטלים וכמ"ש מהרש"ך ח"ב סי' א' והש"ע פסק במטלטלי' דאם נשבעה לסוף מכרה קיים ועוד דגם בקרקע פ' בסתם דדי בשומת ב"ד הדיוטות ולהרא"ש גביה בעי עיין בח"מ סקטו"ב ועוד בסי' ק"ה כתב דקודם שבועתה הנכסי' מוחזק לבכור ולא אחר שבועה עד שעת גביה כט' הרא"ש וע"ש בב"ש דאחר שבועה הוי האל' מוחזקת יותר. וא"כ להש"ע צדקו דבריהם כמובן אבל למכי' מזונות לא יש שום חולק כיון דהש"ע פסק דניזונית בלא שבועה ממילא יכולה למכור ג"כ וכ"כ להדייא הב"ש בסי' צ"ו סקי"ד על הש"ע דבמזונות א"ץ שבועה ושומת הדיוטות יש בה מחלוקת ודעת הרמב"ם (היא דעת הש"ע) דמכרה בינה לבין עצמה המכר קיים ע"כ וזהו גם בקרקע ע"ש ונראה להוכיח כן ממ"ש בסי' צ"ג גבי מזונות אם לקחה הקרקע לעצמה אפי' שוה בשוה בטל. דכיון שלא שמה בהדיוטות מאי אירייא לעצמה והרי גם לאחרים בטל בשלמא גבי כתו' בסי' ק"ג שכתב אלמנה ששמה לעצמה אינו כלום ומינה דלאחרים ם קיים י"ל משום דהתם שייך שבועה מיירי בנשבעה לפיכך גם בלא שומת הדיוטות סגי לקיים המכר אבל במזונות דאין משביעין במה נתקיים המכר אם לא דבמזונות במכר לאחרים