יש מאין חלק א קנט

הכתב מפקע זכותו וא"כ ה"ה הכא. (וזה נתעוררתי לכאורה בעיקר הדין הנז' דהסכמת מילי מהני אחר המעשה בשותף ועבד ואשה דזה הוי כיאוש שלא מדעת דקי"ל בריש אלו מציאות דלא הוי יאוש ונראה משם אפי' הסכים אח"כ שהק' מתורם שלא מדעת שאם בא ואמ"ל כלך אצל יפות תרומה ותי' דשוייה שליח ופירש"י לתרום משמע הא לא"ה לא והגם דהרמב"ם בה' תרומות ס"ל אע"ג דלא שוייה שליח ע"ש בכ"מ דס"ל כמו שתי' בעובדא דמרי בר איסק משום מצוה שאני אבל ליכא מצוה ולא שוייה שליח ל"מ הסכמתו שאח"כ וי"ל דשאני שותף ועבד ואשה דידם כיד בעלים לזה ההסכמה דשותף ואדון מהני אח"כ משא"ך אחרים שאין להם שייכות עם בע"ד ולא בממונו וזה חזיתי למהרימ"ט ח"ב בח"מ סי' קי"ב כתב לכאורה דברים תמוהים דהתם הסכים המשלח לשליח אחר המעשה וכתב דלאו מידי הוא ואייתי עובדא דמרי ב"א דמצוה שאני ומב"א משום כסיפותא הוא דעבד. והוסיף דגם שהיתה שם ההודאה בכתב ל"מ דמשום כסיפותא הוא או משום שישלח לו המעות אמר כן ע"כ. וראיתי להמש"ל בפ"ה מה' שלוחין ושותפין תמה עליו מהך דשותף דדי בהסכמתו אח"כ וכתב דענין מב"א אינו ענין לכאן גם הכנה"ג בח"מ סי' קע"ו הגה"ט אוצ"א תמה עליו מהך דשותף ורצה לחלק משותף לדמהרימ"ט דהוי שליח ואה"ר זה נגד הש"ס הנז' דבשוייה שליח הסכמה שאח"כ מהני והוא עצמו דחה שלא יהיה מהרימ"ט חו' עם מהרשד"ם ומהרש"ך דמשוו שליח לשותף ותי' דל"א מהרימ"ט רק התם שאמר דברים שמורים לריצוי אבל בריצוי מפו' מודה דבשליח מהני ע"ש ובבע"ח ח"ב מח"מ סי' כ"ד כ"כ והוסיף דאפי' פליגי אין לו' קי"ל בזה כמהרימ"ט. ואנכי לא ידעתי מה כל החרדה דהמעיין שם יראה דביטל הרז"ל אותו שליח מתורת שליחות כיון ששינה מדעת משלחו ואפי' דעלייה לשליחותו כתב הרב שם דהריוח למשלח וההפסד לו ועפ"י מונח זה כזר נחשב ואין כאן לא שליח ולא שותף ואין לו דמות עם דין הרמב"ם ודימה אותו לדמב"א דמשום כסיפותא וכו' אין הסכמתו הסכמה ולעולם דמהרימ"ט יודה בשותף ובשליח ועבד ואשה. כ"ש שגם לדברי הכנה"ג ודאי לא יכחיש מהרימ"ט דין מפו' בהרמב"ם רק שיאמר דאשה ועבד כשותף או עדיף מיניה ונמצא די"ז אליבא דכ"ע) ואם יטעון הבעל דהרי אף שהסכים בתחילה חזר וכתב לך חזק וקנה ברצון מר דודי וא"כ אם לא ירצה מר דודו יהיה המכר בטל כדקי"ל בח"מ סי' רמ"א בנותן מתנה על תנאי. גם בזה לא צדק דמלבד שיש מח' באה"ע סי' ל"ח באומר ע"מ שירצה אבא דלהראב"ד כאומר ע"מ שלא ימחה ולהרא"ש כע"מ שישתוק ולהרמב"ם והש"ע פסק בסתם כוותיה בעי שיאמר הן מ"מ אפ"ל דכ"ז באומר ע"מ שירצה משא"כ בלך חזק וקנה ברצון וכו' משמעותו רק שלא יהיה נגד רצונו וסגי כשלא מיחה. ועוד והוא העיקר דלא נחלקו רק באומר ע"מ שירצה דהוא לשון תנאי ובכל תנאי התנאי כפי מה שנתבאר באה"ע סי' ל"ח והכא ליכא תנאי התנאי דהא הקדים המעשה שהוא הסכמתו לתנאי דלך חזק וכו' גם לא כפל תנאו ולאו לא הוזכר בתנאי זה כלל והגם דמבואר שם ס"ג דכל האומר מעכשיו או ע"מ א"ץ לכפול התנאי להקדים תנאי למעשה הכא לא יש מעכשיו ולא ע"מ והגם דבבאה"ט שם כתב מהב"י בח"מ סי' נ"ו דכל שיש בשטר זמן או קנין הוי כמעכשיו במכתב הזה לא יש זמן ולא קנין באופן דמהצדדי זכות שכתבתי יש די והותר לקיים המכר הנז' וחזקים כראי מוצק ואפי' למתעקש לחלק איזה חילוק ויכפה על האמת פסכתר אמינא ליה לגמר דבר דכיון דמיירי בנ"מ הקונה הוא המוחזק להרים דגל הקי"ל דהא לדידן נפסק הדין בסי"ץ דמוכרת נ"מ גוף הקרקע הוא של הקונה כל ימי חייה ועיין בפרישה דהגם שאוכל פירות נפ"מ לנפל הבית עליו ועל אשתו ולא נודע מי מת תחילה דנכסי' בחזקת קונה הם והב"ש תמה עליו בזה