יש מאין חלק א קנז

בסי' צ"ג באלמנה דלא תוכל למכור רק למזונות ששה חו' (ומכי' ההולך בעלה למד"ה לרמב"ם יליף מאלמנה והעירו ע"ז הח"מ סקכ"ג והב"ש סק"ו ועיין במשפט"י למהרח"ש סי' ח' דהחו' על הרמב"ם באלמנה מודו בהלך בעלה למד"ה דגם בלא ב"ד הדיוטות מכרה קיים) והכא מכרה ביותר מ"מ כיון שידוע שלא ימצא קונה חלק בקרקע קטן כזה מריבוי ההוצאות ומסי מלך כידוע הנה מפורש שם דבכגו"ז מוכרים ביותר ומש"ש לפי ראות עיני הדיינים אינו אלא לס' יש חולקין בסכ"ה דאם מכרה בלא ב"ד מכרה בטל וכיון שצריכה לב"ד יהיה לפי ראות עיניהם אבל למה שסתם דגם בינה לבין עצמה קיים (וקי"ל ה' כסתם) אנה"ן הכל תלוי לראות עיניה וכ"מ להמבי"ט שם סי' רל"ט כתב וז"ל ואפי' נאמר דזאת האשה נחשבת כאשה שהלך בעלה למד"ה מכרה קיים וכו' ונ"ל דאפי' מכרה ליותר מו"ח מכרה קיים בדיעבד אם לא היתה מוצאת למכור מן הבית לשיעור ו"ח שאין מי שיקנה לשליש ולרביע (והמו"א אה"ע סי"ה למד מזה לקיים מכר אלמנה ליותר מו"ח והוסיף עוד דכיון שהמעות נשארו ביד נאמן לריוח היום ל"ח לאיבוד המעות אם תנשא ובודאי דכה"ג שמכרה למזונות אפי' אם יש לה קצת מטלטלים מכרה קיים דלא מצינו שחילקו בזה) ועוד דטעמא דמוכרת לו"ח שייך דוקא באל' שמא תנשא דמה"ט פירש"י שאין נותנים לה רק אחת לשלשי' יום משא"ך בהלך בעלה למד"ה שאינה יכולה להנשא. ועיין להמשד"ר ח"א באה"ע סי' צ"ו דגם באלמנה דליכא למיחש שתנשא כגון זקנה וכו' שמוכרת ליותר מו"ח. וא"כ בנ"ד דל"ש שמא תנשא גם שלא תמצא שיקנה בשיעור זה. גם שהתנה הקונה שדמי הקנין יתנם לב"ד לעשות לה מה שיועיל שאין שום חששא למה שמכרה ליותר ממזונות ו"ח. והגם שהכנה"ג באה"ע סי"ץ כתב על כל טעמי המבי"ט הנז' ויש חולקים (נר' כונתו על אותו ב"ד שזכר המבי"ט) אנן לא נפק"ל מידי כיון שמרן ז"ל דקי"ל כוותיה כתב על התשו' הנז' וז"ל כך נ"ל שהד"א כי משכנתא שמשכנה אשה זו היא קיימת ע"כ ומדלא ביאר מאיזה טעם הסכים נראה שסמך ידו ע"כ הני טעמי: גם מה שטען לקיים המכר כיון שמכרה לפרוע חובם הדין עמו ממ"ש מהרשד"ם כן להדיא בח"מ סי' ר"ו וכתב דל"ד אחז"ל מוכרת למזונות מכרה קיים ואדרבה כ"ש הוא דהתם אע"ג דספקי מעשי ידיה למזונותיה ואין אנו יודעי' חיוב לבעל עכ"ז קיים כ"ש הכא שידענו שחייב ועוד למד די"ז ממ"ש הרשב"א דאפוט' מוכר לכל ריוח של יתומים וגם דימה זה לב' שלוו בשטר אחד דודאי הא' מהם ימכור כל מה שימצא לחבירו ויפרע חובו ע"ש (תשו' זו אשתמיטתיה להרה"ג כמהר"ף בירדוגו ז"ל במשפט"י ח"ב סי' ס' ודן להפך ומה שרמז לריב"ש סי' שצ"ו אין ראיה דהתם מכר המשכון לפרוע חוב של עצמו) ועיין להרב מש"ץ ח"א סוס"י מ"ב שחיבב דבריו ולמד מהם לנדונו והגם דמכרה יותר משיעור החוב לא איכפת כיון דמהרשד"ם למד זה ממכי' למזונות וכו' והתם אם לא נמצא קונה רק ליותר מוכרת ה"ה הכא וכן הוא ודאי בב' שלוו בשטר אחד ועיין בח"מ סי' ק"ג כשאין שיעור בחוב לשום קרקע הראוי ואומ"ל מכור לי שיעור מעותי או פרע מעותי דהדין עמו ואני בעניי במ"א העליתי דבשטרות הנהוגים במו"ש בעי"ק ת"ו דינא הוא לפרוע מעות דוקא וכן סוגיין אזלי בב"ד וא"כ כיון שאין קונה בשיעור החוב תוכל למכור ליותר (טע"ז יספיק המכר הזה גם מכח מכי' שאר האחיות השות' שלוו כולם יחד בשטר אחד): גם מטעם שהסכים אח"כ שמעון למכר במכתב ששלח לקונה יש לקיים המקח הנז' (אבל מכח שתיקתו כבר נשאל הרא"ש בכלל מ' ע"ז ממש והשיב דלא איבד הבעל זכותו בשתיקה לחוד וכ"פ מור"ם סי' צ"ב אמת דבענין שתיקה לכאורה יש סתירה בש"ע והרא"ש ממקום למקום כי בח"מ סי' פ"א גבי טענת השטאה פסק שאם אמ"ל