יש מאין חלק א קנו

סימן כ"ג ראובן קנה קרקע נכסי מלוג מדינה אשת שמעון בעת ששמעון היה נוסע בקר"ח וכעת שמעו' מערער לבטל המכר הנז' וראובן משיב כי הסרסורים אבות אחיות דינה אמ"ל קודם המכר ששמעון ציוה אותם למכור קודם צאתו וגם דינה אמ"ל ששלח לה במכתב למכור והוא האמין להם כי שמעון לא הניח אפוטרופוס להטפל בעסקיו רק דינה אשתו היא הנושאת ונותנת בהם ועוד אולי מכרה הקרקע הנז' למזונותיה ועוד שהיה על הקרקע הנז' חובות על שם הבעל והאשה ושאר אחיותיה היורשות ומפנ"ז נאלצו למוכרו לפרעונם כאשר פירשו בתוך שטר המכר. ועוד שאח"כ שלח מכתב לקונה שמצדו המכר הנז' יהנה ויערב רק שיהיה ברצון דודו כי הוא גמול ממנו טובות ולא יוכל להכעיסו. ועוד שלאה האל' אם היורשות אשר הקרקע הזה משועבד לכתובתה ומזונותיה גם היא כתבה שטר מכר לקונה וביארה שמכרה למזונות שעברו ושלהבא. וא"כ מכל הצדדים הנז' נתקיים מקחו בידו ולזה שואל שוה"ד בזה: והנני משיב ע"ז בעז"ה דלעד"ן שכל דברי הקונה צדקו יחדיו לקיים מקחו כי ידוע מ"ש באה"ע סי"ץ האשה שמכרה מנ"מ וכו' הבעל מוציא הפירות מיד הלקוחות כל ימי חייה אבל לא גוף הקרקע ואם מתה בחייו מוציא הגוף מיד הלקוחות בלא דמים וכו' ואם הבעל מודה או שיש עדים שברשותו מכרה אינו מוציא מיד הלקוחות דכשלוחו דמיא ואי בעי לוקח היה מחרים שלא מכרה מדעתו ע"כ והשתא הנה לפנינו ב' עדים כשרים (כי בח"מ סי' ל"ג מפו' שאבי החתן ואבי הכלה כשרים להעיד זב"ז) מעידים שציוה למכור והוי המכר מדעתו. וגם אם נאמר דצריך שיעידו שציוה לה ולא להם עכ"פ רגלים לדבר ואומד"ד מעדותם שכתב לה למכור כאשר אמרה היא ובפרט שלא הניח אפוט' זולתה שיכתוב לו ועיין להמבי"ט ח"א סי' ק"ץ דבאומ' פחות מזו קיים מה שמשכנה אשה מנצ"ב שלא בפני בעלה וז"ל כי כשהלך בעלה פתאום ולא הניח דבר למזונותיה ואח"ז שלח אחריה שתלך למקום שנתיישב וכו' נראה שכתב לה שתעשה מה שיראה בעיניה וכו' ובכלל זה היה המשכנתא של הבית ע"ש ודון מינה במכ"ש לנ"ד שהם נ"מ ויש עדים שגילה דעתו למכור דהוי רגל"ד להאמינה שכתב לה למכור. ולפחות שבועת היסת חייב כמ"ש מור"ם סי' ע"ד דמשביעין היסת על רגל"ד ועיין פת"ש משם הרדב"ז אפי' אם אין הב"ד יודעים הרגל"ד רק שהוא טוען וכו' וכ"ש הכא דהוא עפ"י עדים: גם ממה שרמז הקונה שהיא הנו"ן בעסקי בעלה מבלי אפוט' עיין להמבי"ט שם שמכח זה קיים המשכנתא הנז' ממ"ש ראב"ן דכיון שהנשים רגילות לישא וליתן בזה"ז הרי הם כאילו מינום בעליהן להיות שלוחים וסיים דאע"ג שהנשים שלנו אינן רגילות כ"ך היינו כשבעליהן בעיר אבל כשאינן בעיר הן רגילות וכו' ע"ש והגם שהרא"ש סי"ג כתב שר"מ לא פסק כראב"ן עיין למהר"ם אלשיך סי' י"ט שאין חולק בזה רק מהר"מ ואפי' הרא"ש תלמידו חשש להחולקים עליו והגם שמהריק"ו שו' קצ"ב חי' דל"א ראב"ן רק בדבר מועט אבל במרובה לא. ע"ש דרפייא בידיה שכתב אח"כ ואפי' את"ל דבכל ענין דיבר ראב"ן וכו' מ"מ ר"מ חולק עליו וא"כ הנה כתבנו דגם הרא"ש חשש לחו' על הר"מ ז"ל ואפ' דה"ט. דהמבי"ט שלא זכר ס' הר"מ ולא חי' מהריק"ו ז"ל: גם מה שטען אולי מכרה למזונות עיין להמבי"ט שם שמטע"ז קיים המשכנתא הנז' אע"ג דלא היה ברור שם נמי שמכרה למזונות ועיין בש"ע סי' ע' במי שהלך בעלה למד"ה ומכרה בינה לבין עצמה למזונות מכרה קיים וא"ץ שבועה ולא הכרזה עד שיבא בעלה ויטעון וכו' ובב"ש סקי"ח כתב דבטענת הבעל אינו יכול להוציא מה שמכרה רק שצריכה שבועה ע"ש ואף שיש לטעון בטע"ז דמפו'