יש מאין חלק א קנד

שמחוייבים לפרוע לה כיון שנתחייב לה בזה בקנין הן מצד שהדין מפורש בהרא"ש ורי"ו ז"ל והן ממ"ש דמור"ם ומרן הכי ס"ל ואפי' כשימצא הדוחה לדחות זה מ"מ כיון דהרא"ש דעתו מפורשת והרי"ף והרמב"ם לא ידענו דעתם בזה הנה הכנה"ג בח"מ סי' רנ"ח הגב"י או"ח למד מהקדמת הב"י דבמקום שגילה דעתו אחד מג' עמודי הוראה ושנים לא גילו דעתם ראוי לפסוק כמותו אף אם רבים אחרים חולקים עליו (עיין בחק"ל ח"מ ח"ב דע"ד ע"ב כתב כן מדנפשיה ולא זכר שר שכבר קדמו בזה הכנה"ג) ועיין י"מ ז"ל בכללי ריב"א ומהריק"א אול"ח: זולת דתרי טעמי הללו דאשכחנא לזכותה משום שלא נתרצית להתקדש עד שיתחייב לה. ומשום שנתחייב חו"ג (מדברי הפוס' הנז' נראה דלא יועיל כ"א בקנין הלא"ה הו"ל פסיקתא וגם מרן בתשו' אה"ע דמזכה פסיקתא אינו כ"א בקנין כיעו"ש וכמ"ש הריב"ש סי' קכ"ט רק במעכשיו לא איכפת ליה משום דאיכא קנין או משום שזמנו של שטר מוכיח עליו ועיין בקמ"ר הנז' ובפרי הארץ ח"ב ח"מ סי' י"א ורוב דגן ח"א יו"ד סי' ד') לא נזכר כ"ז בעדות השטר הראשון אלא בבירור שכתבו העדים אח"ך ובאנו להך דכיון שהגיד שוב אינו חו"מ. ועיין בח"מ סי' כ"ט דהעדים אינם יכולים להוסיף תנאי בעדותם וכן בסי' מ"ו פסק דבכת"י יוצא ממקום אחר אין נאמנים לשום דבר שיאמרו לבטל את השטר: אמנם זה אינו כי הסמ"ע בסקק"ד שם עמד על הסתי' מזה לסי' פ"ב שכתב ואפי' עדי השטר נאמנים לומר שנעשה ע"ת אפי' אם כת"י יוצא ממקום אחר וחי' דבעדות ע"פ אין יכולים להוסיף משא"ך בעדות בשטר ומהרש"ך ח"ב סי' א' תי' דאם עדותן השניה בשטר אין כאן חו"מ ובנד"ד תרתי איתנהו בין ראשונה בין שניה העידו בשטר. ואף כי המש"ל ז"ל בה' עדות תמה ע"ד מהרש"ך וגם האחרונים תמהו על הסמ"ע שסותר עצמו בזה למ"ש בסי' כ"ט והש"ך ז"ל לא שמיע ליה עיקר תי' כבר הרב פני יצחק ח"א סי' י"ט עמד על מבוכה זו והעלה להלכה דהך דסי' פ"ב עיקר כמוסכם בכל פוסק שסותר עצמו דלישנא בתרא עיקר ועיין להכנה"ג א"ח כללי הפוס' אומ"ו ע"כ (אך לא ידעתי מה רמז בזה להחק"ל ח"מ ח"ב והרואה שם שאין טעמו דאזיל בתר בתרא ואדרבה לדב"ק שם הכא דהוי מח' הרא"ש והרמב"ם היה ראוי לפסוק כהרמב"ם עיין בי"מ כללי רש"י ושכנה"ג כללי הפו' אוי"ט דדעת מרן בב"י א"ח סי' יו"ד לפסוק כהרמב"ם נגד הרא"ש ובי"מ כללי הרא"ש אול"ו. גם רמז להכנה"ג ח"מ סי' ע"ב ושם ל"כ רק כשסותרים אזלינן בתר מקום הדין. גם רמז להכנה"ג אה"ע סי' קי"ט בהגה"ט אומ"ח ושם דיבר דבא"י ומערב אתריה דהרמב"ם דעת הש"ע לפסוק כמותו ובשאר מקומות לא) ולפ"ז בנ"ד מ"ש העדים אח"כ הוא העיקר. וחוץ מזה י"ל דנ"ד אינו הוספת תנאי אלא ביאור מה שסתמו דבריהם תחילה והשתא באו לפרש הסתום מבלי נגוד לדבריהם הראשונים ובכה"ג נראה דכ"ע מודו דאין בזה חו"מ וכמ"ש בב"י סי' כ"ט מחוי"ד משם הנמק"י מכאן נ"ל דעדים שכתבו סתם לאו שקרא הוא וטעמא משום שמה שחוזרים ופורשים דבריהם אינו עקירת שטר דהא סתמא נכתב והם יכולים לברר הענין וכ"פ מור"ם סי' מ"ו סל"ז. וגדולה מזו כתב הב"י שם מחו"ג משם הרשב"א דגם אם הדברים סובלים שני משמעות אחד קרוב ואחד רחוק מכוונים דבריהם גם בדרך הרחוקה דלדברי השטר וכו' וכ"פ שם בש"ע ס"א גם מהרימ"ט בח"א סי' קמ"א ומור"ם בתשו' מ"ט כתבו דכל מאי דמצינן לתרץ דבריהם בתראי עם השטר מתרצינן ועיין להריב"ש סי' קס"ז דנאמנים לפרש דבריהם בכונת המוריש ומהר"מ אלשיך בסי' ס"ד כתב דל"א חו"מ רק בשטר שכתוב בו דברים הפוסלים ובאו לומר שלא היה הדבר כן אבל כשבטולו לא הוי אלא ממאי דלא כתיב ביה יכולים לחזור ולהעיד והביא מהר"ן