יש מאין חלק א קמט

דגם במכר אי הוה אומד"ד אזלינן בתרה. וכן האריך בתחילת כלל ל"ד בהמירה אחות המשודכת בכמה ראיות מהש"ס לפטור המשדך משום אומד"ד דאדעתא דהכי לא שידך וכ"כ התו' פ' אלמנה ניזונית ד"ה זבין ובקדושין דמ"ט ע"ב ד"ה דברים שבלב והגם דהב"ח ז"ל תשו' ח' האריך להק' על תשו' הרא"ש דיש לחלק מהראיות שהביא דהתם במתנה משא"ך במכר מ"מ די להם בראיה דארוסה דהוי כמכר שמכרה עצמה לבעל (כן השוו אותה התו' להך דזבין וכו') וכן הך דכתב לה פירות בכתובות דמ"ז דעכ"ז אזלינן בהו בתר אומדנא. ומי יוכל לחלוק על התו' והרא"ש וכ"פ מור"ם סי' ר"ז ס"ד דגם במכר אי איכא אומד"ד נתבטל המקח וכן יש להוכיח גם ממרן בסי' ר"ן גבי ש"מ שכתב כל נכסיו לאחרים דקי"ל אם עמד חוזר שכתב דה"ה אם מכר כולם והמעות עצמם קיימים דאם עמד חוזר משום אומד"ד ממה שלא שייר כלום שנתייאש מן החיים (מזה ג"כ ראיה למ"ש התו' והרא"ש וצ"ע לקו' הב"ח) וא"כ הכא דהוי אומד"ד שלא כתב לה אלא עמ"ל אפי' הויא כמכר איך נפיק מהיורשים: אלא אחר העיון נראה דנ"ד פלט מהא מאחר שראינו כי הבעל הוה משתמיט מלכתוב ולא נתרצו לקדשה עד שכתב הו"ל תנאי מפורש שאם ימות או יגרשנה יפרע לה דאל"כ למאי הקפידו לכתוב אי לקצוב שיעור התוס' מלבד דבל"ז יש להם תקנה ידועה כמה הוא שיעור התוספת עוד הי"ל לכתוב שקע"ע לכתוב כן בזמן החופה ולא להתחייב מהיום אלא ודאי כל כונתם רק להתנות עליו שיתחייב בפרעון בגרושין ולאח"מ וכיון שכן נראה דבתנאי מסתלק דעת המתחייב והכל תלוי בדעת המתנה ואפי' באומד"ד וכן יש להוכיח ממ"ש בקדושין ד"ן ע"א דבעו לאוכוחי ממ"ש ע"מ שאני כהן ונמצא לוי וכו' ובכולם אעפ"י שאמרה בלבי היה להתקדש לו אינה מקו' דדברים שבלב לה"ד ודחו דילמא שאני התם דכיון דאתני לאו כל כמיניה דעקרא ליה לתנאיה ופירש"י דכיון שפירש תנאו בפיו לאו כ"כ לעקור תנאו בדברים שבלב וכו' ע"ש. והתם יש אומד"ד דלבה היה כן דאתתא בכל דהו ניח"ל (הרי גם ביבמה שנפלה לפני מוכה שחין דיש אומדנא דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה עכ"ז תי' התם דאתתא בכל דהו ניח"ל ובאומדנא זו בטלו אומדנא שכנגדה כ"ש כשלא יש אומד' נגדה) ועכ"ז לא הועילה במקום התנאי ומינה ק"ו להכא ומה התם דמידי דאיסורא הוא עכ"ז לא הועיל האומד' לבטל התנאי הכא דממונא הוא וגם דברי לבו רעה לאשה לכ"ש וכ"ר להרב ב"ך ח"א בבית ועד סי' ט"ו הק' להר"ן שכתב דבקדושי אשה כל שלא קיים תנאו אעפ"י שנאנס אינה מתרצה אמאי ל"א אתתא בכ"ד ניח"ל כמ"ש גבי יבמה שנפלה לפני מוכה שחין ותי' דל"א הכי אלא בנתקדשה סתם דל"ב אפי' גילוי דעת כיון דאיכא אומד' ומסקינן דאין זה אומדנא דאתתא בכ"ד ניח"ל אבל כיון דאיכא תנאה הרי איכא גי"ד דלא ניח"ל וכו' ע"ש הרי גם הרב פשיט"ל דבתנאי אין כח באונסו אפי' דהוה אומד"ד לבטל התנאי אפי' באיסורא וכ"ש במידי דממון וכן מפורש בח"מ סי' רכ"ה דכשהתנה הלוקח שכל אונס שיוולד בקרקע זה יהיה חייב לשלם אפי' בא כותי וגזלה מהם (דבלא התנה היה פטור דאומד"ד דאחריות כי האי לא קבל) המוכר חייב לשלם. (דבמקום תנאי ל"מ אומד"ד) והגם דהתם מפו' דגם בהתנה אי הוה מילתא דלא ס"ד דמתנה אמרי' דאין זה בכלל התנאי וה"ן הרי נחלקו הפוס' אי אסיק איניש אדעתיה מיתה דחבריה או לא עיין במש"ל פ"ו מזכיה ומתנה דברי מהר"ש הלוי ומהרי"ל ז"ל ועיין לחכם צבי סי' מ"א וא"כ גם הכא נימא דלא אסיק אדעתא מיתת הבעל ולא תגבה. מ"מ כיון דכולהו רבנן התם מודו דמיתה שכיחא הרי ל"א דאין בכלל התנאי רק מילתא דל"ש. ובפרט לפי מ"ש דהקפדתם לכתוב הוא דוקא משום מיתה או גרושין א"כ הרי אסיקו אדעתייהו והתנו. ובזה יש להוכיח מסוגייא דגטין ד"ן ע"א דמינה