יש מאין חלק א קמח

משודך שכתב בשטר ואם יסרב ולא ירצה ליכנס לחופה לזמן הנז' נתחייב לפרוע מאה זהובים וכו' שדן הרב בכונת לשון השטר והעלה לכל הפירושי' דאם מיחה שלא יכניס לחופה ושוב חזר בו שיהיה פטור מהקנס כל עוד שלא הגיע הזמן שגבלו דמ"ל הדרי בי וכו' ואמאי הרי מ"ל האב כבר נתפרדה חבילה ונתחייב בקנס. אלא העיקר בדברי הרב דנהי דכשאחד שיקר באמונתו השני שכנגדו פטור ומותר להתקשר עם זולתו אבל מ"מ כל שלא עבר הזמן שגבלו לא יתחייב החוזר ראשון בקנס דכל תוה"ז מצי אמר הדרי בי. וכן ראיתי להרה"ג מהר"ף בירדוגו ז"ל במשפט"י ח"ב סי' י"א חילק כן דכשחזר אבי הכלה המשדך פטור מהקנס אבל אין אבי הכלה חייב בקנס וסיים ושו"ר למהרימ"ט שכתב כן ע"ש הנה הרב כלל ב' תשו' מהרימ"ט בנושא אחד וכ"כ מהראנ"ח ח"א דק"י ע"ג וז"ל שלא עלה ע"ד כלל לומר שכל שיסרב בדבר פעם או פעמים כש"ץ היורד לפני התיבה אעפ"י שאח"כ יקיים הדבר שיתחייב בקנס ע"ש ואחר כל אלה לא ידעתי איך מכח שחזר בו מלהכניס לחופה יחייבוהו בקנס ואפי' אם היה מגיע הזמן שקבעו להכניסה לחופה ולא הכניס לא חל עליו חובת פרעון דלא דמי למשדך והגיע הזמן דהכא כיון שקדש אינו נק' חוזר בו עד שיגרש ועל הגרושין מאן ספין לכופו לעשות גט מעושה ואנה"ן דמצו לכופו לזון כמ"ש בסי' נ"ו ס"ו ואי לא מצי אז יכופו להוציא כמ"ש בסי' קנ"ד ס"ג אבל השתא דלא באו לידי גדר זה איך יקרא הדרנא וחל עליו הפרעון הא ודאי דשייך בזה שעוד הו"מ להכניסה לחופה אלא דמ"ה אנסיה ואין צד לחייב היורשים בפרעון רק מצד שאכתוב בעז"ה: והוא מ"ש בכונת הרב מהרי"ב ז"ל דכיון שלא רצתה להתקדש עד שיכתוב לה לא נשאר אומד' דל"כ לה אלא עמ"ל וסמוכות לזה ממ"ש התו' בהגוזל דק"י ע"ב אמאי דפריך הש"ס אלא מעתה יבמה שנפלה לפני מוכה שחין תיפוק בלא חליצה דאדעתא דהכי לא קדשה נפשה וז"ל וא"ת אדם שקנה שור מחבירו ונתקלקל יבטל המקח דאדעתא דהכי ל"ק וי"ל דהתם לאו בלוקח תליא מילתא אלא כמו כן בדעת מוכר ומוכר אקני ליה אדעתא דהכי משא"ך וכו' וכ"כ בכתוב' אאומדנא של"כ לה אלא עמ"ל וא"ת כל אדם הלוקח פרה ונטרפה וכו' אנ"ס שלא עמ"כ קנאה וי"ל דהתם אנ"ס שבאותו ס' היה רוצה ליכנס אפי' אם היה אומ"ל אם טרפה יש לך לקבל הפסד היה לוקחה וכו' והא דפריך בהגוזל אלא מעתה יבמה וכו' אור"י דהתם לאו בלוקח וכו' ע"כ וכ"כ בש"ע משם הרא"ש וכ"כ מהר"מ ב"ב בתשו' הקצרות סי' שט"ו כדברי ר"י והוסיף דגם במתנה אי לאו דעבד ליה נייחא לא יהיב ליה הילכך תליא גם בדעת המקבל ובלבו לא היה תנאי. אמת דבמתנה יש מח' דהרא"ם ח"א סי' י"ו והפ"מ ח"ב סי' ן' סו' כמהר"מ אבל הג' אלפאסי פ' מ"ש ורי"ש פ' הא"מ והר"ן שם וריא"ז פ' אלמנה ניזונת פליגי עליה ומור"ם במפה (דעבדי כוותיה במערב כל שלא גילה דעתו מרן עיין משכה"ר מע' הקוף אונ"ד) חו"מ סי' ר"ז פסק בשם י"א דבמתנה גם בתלוי בדעת אחרים דברים שבלב הוי דברים עיין להערה"ש שם סקי"ב אבל במכר לכ"ע לא הוי דברים ונד"ז כמכר דמי דהאשה מקנה עצמה לבעל ולא בחנם יהיב לה עיין בסמ"ע ע"ד מורם ולהפרמ"א ח"א סי' ס"ג שתמה על הרא"ם דשאני מוכר שזה נותן חפץ וזה נותן דמים משא"כ בנותן וא"כ נד"ז שמקנה עצמה תמורת מאי דמתחייב לה דברים שבלב לא הוו דברים ועיין להרא"ש כלל ק"ב סי' ז' דבמכר בין המוכר בין הלוקח ל"מ אמר בלבי היה כך ע"ש אפס דעוד יש להרהר בזה דנהי דבמכר לא הוו דברים מ"מ באומד"ד נראה מדברי התו' שם בכתובות דאזלינן בתרה ע"ש שחילקו בזה וכדבריהם כתב מהראנ"ח ז"ל בשטתו שם וא"כ בהכי מתפרשן דברי הרא"ש שבש"מ נמי ולהדיא הרא"ש בפסקיו פ' אלמנה ניזונת דצ"ז ע"א כתב