יש מאין חלק א קמג

בשם ר"ת דלא הימנה ה"ה אלא במידי דאתי מידו לידה כגון גט אבל באינו מתקשה לא הימנה ומהר"מ אלשקאר ז"ל בסי' פ"ט כתב שדעת רבינו אפרים כר"ת ע"ש. (ועיין להנ"מ שם הצ"ע דדברי ר"ת נגד ש"ס ערוך דנדרים ולדברי רדב"ז דשאני גט דאוושא מילתא אין קו' ורדב"ז כבר הרגיש בש"ס וישבו זולת שבסוף התשו' הביא דברי ר"ת והשיא אותם לכונה אחרת מט' הר"ם דנשים חצופות ולא ידעתי למה) והרמב"ם בפט"ו מאישות הט"ו כתב האשה שבאה וכו' ואמרה בעלי אינו משמש עמי שמוש המוליד וכו' נחלקו בפי' דבריו אלו להרמב"ן סי' קל"ט ומהר"מ אלשקאר שם סו' דהיינו טענת אין לו ג"א והרדב"ז שם כתב שכ"ד ה"ה והמ"ע אבל מהרלב"ח בסי' ל"ג ומהריב"ל שם ומהר"י פורמון ז"ל בתשו' שבמהרש"ך ח"ב סי' ק"ס פי' דבריו בט' אי"ך אבל בטענת אין לו ג"א מודה דנאמנת. באופן דהוי מערכה מול מערכה. ונמשך מזה כמה פלפולים בספרי הפוס' ועיין להרב קמ"ר פט"ו מאישות ולהרב זרע אברהם באה"ע סי' י"א וי"ב ולא הניחו מקום להתגדר. ולענין הלכה הגם כי הרב נ"מ ז"ל כתב שדעת רוב הפוס' דנאמנת וגם הרב בעי חיי באה"ע סי' כ"ג כתב שהסכמת כל האחרונים דנאמנת ונקטי' דלא כהרמב"ם ז"ל מ"מ כיון דמרן בש"ע כתב י"א דנאמנת והרי מספק"ל ואנן אתכא דידיה סמכי' אין כח בידינו להאמינה: מה גם דאפי' למאמינים בה בעו תנאי טובא. א') שלא תתבע כתו' שאם תתבע אימור מחמת חמוד ממון משקרא וכמש"ל וכ"כ להדייא בש"ע והאריכו בזה הד"ד ובבע"ח שם והרב נ"מ דרנ"ה. ב') דבעי שתאמר כן בפני בעלה ובפני ב"ד ואי לא לא מהימנא ואם התחילה לומר כן בפני רבים ושוב אמרה בפני בעלה להרשב"א מהימנא ולהטור והריב"ש סי' קכ"ז לא מהימנא דאימור לאחזוקי שקרא אמרה כן ועיין בנ"מ דרנ"ז ובד"ד ובע"ח שם. ג') דאיכא ס' מהר"ם בתשו' הובאה בתשו' דשייכי לס' נשים ופסקה מור"ם במפה דהאידנא נשים חצופות ומעיזי ואין להאמינם וכ"כ מרן ב"י ז"ל בסי' י"ז משם הרמ"ה וכבר האריכו האחרונים הנז' גם בזה ועיין להרב עדוב"י סי' ל"ו והרב נ"מ הביא בדרנ"ח מחלוקת בזה וכתב דמהרי"ו סי' כ"ב פסק הלכה למעשה כמהר"ם ז"ל: עוד בה דגם אם מאמינים לה לא האמינוה רק לגרושין אבל לכתובה נפלה מחלוקת כי בתשו' הרא"ש כמ"ג נמצא סתירה בזה מסי' ה' לסי' י"ב ויש תופשים להגבותה ויש להפך ועיין למהרלב"ח ומהריב"ל שם ובמטה יוסף ח"ב בסוף הספר והרב זר"א אה"ע סי' י"ב וכתב הרב נ"מ שם דקל"ט אע"ג שמהריב"ל ומהרלב"ח דנו שתטול כתו' לבי מהסס בזה שהרי הרשב"א כתב בשם בעל העטור שלא תטול. גם הרדב"ז שם הביא תשו' הרשב"א שכתב בזה"ל אי פייסא ולא איפייסא כופין או להוציא או ליטול כתו' אלא שיש לחוש להירושלמי ולענין נדונייא יראה לי שיש לה כיון שמתירין אותה לינשא וי"מ דלא מהימנא לאפוקי ממונא ע"כ ואנן בדידן אין אנו צריכים לכ"ז בכתובה אחר שבשה"ט פסק דאפי' למאמינים אין לה כתובה מה לנו עוד ולמחלוקת: אך מה שיש לעמוד הוא על הנדונייא דמדברי הרשב"א הנז' מוכח דלי"מ גם נדונייא לא מפקינן מיניה וכן למד הרדב"ז מהך תשובה וז"ל ותו דמוקמינן ממונא בידי מריה ואפי' נדונייא לא מפקינן מיניה וכ"כ בסוף התשו' וז"ל כללי דהאי שקו"ט דלא כייפינן לא בשוטי וכו' אלא אומ"ל חכמים חייבוך וכו' ואין מוציאין ממנו כתובה ואפי' נדונייתה דהעמד ממון על חזקתו וכו' אבל זאת מצאתי להבע"ח ז"ל באותה תשו' דאה"ע שכתב כי הסכמת כל הפוס' שראה שנוטלת נדונייא לבד הי"מ שהביא הרשב"א בתשו' הנז' דסי' תרכ"ח ורצה להגיה בדברי הרשב"א כתובה במקום נדונייא או שנדונייא שכתב עניינה כתובה וכתב שמצא תשו' ב"י להרדב"ז ז"ל שהסכים שאינה גובה כתובה ק"ר ותוס' אלא נדונייא ע"ש ואנכי הרואה שמה שראה