יש מאין חלק א קמב

דכיון דלא מתדר לה בביתו חייב במזונותיה וכו' ע"ש זה יוצדק בנדונו וכשהוא מרגיל קטטה אבל כששרוי בשלום עמה והיא מואסת בו מפני דבר אחר מהיכא תיתי לחייבו אבל מי אנכי להרהר אחר מדות הגדולים הללו זולת שראיתי שם בבני בנימין ז"ל שעמדו בנדונם בחיוב המזונות ותמהו על המו"א ז"ל והרב הגדול יש"א ברכה ז"ל רצה ללמוד מדברי מרן גבי יבם שברח דאעפ"י שהעכבה מהבעל אינו משלם מזונות והרה"ג מהר"א ז"ל אותביה ולימד זכות בכמה פנים על המו"א ז"ל ומ"מ אסיקו תרוייהו מכח תשו' הרדב"ז ז"ל בישנות סי' ת"ו שאין להוציא מזונות מהבעל שכתב וז"ל דטענה זו דסבורה הייתי לקבל וכו' תועיל שלא לדונה כדין מורדת דאי"כ אותה לדור עם צרתה אבל אין כופין לבעל ליקח לה מדור לעצמה שהרי התנה עמה שתשב בבית אחת עם צרתה ולא יכפו לתת לה מזונות ולא שום תנאי מת"ך שהרי מרדה ויצאה ואינה משמשתו הילכך יעמדו עד שיתפשרו ובכיוצא בזה יעשה הדיין פשרה ע"כ ע"ש. ומעתה כיון דהם ז"ל מסתמכי ואזלי על הרדב"ז (הגם שהוא פלא שלא ראו דברי מהרימ"ט והעדוב"י) אין כח ביד ב"ד להוציא מהבעל. ולעד"ן שטוב הפשרה בזה כי רבים הם האומרים דאית לה מזוני. וכמ"ש מעיקרא הרה"ג מהר"א ז"ל שם. והשתא הכא הרי נחקרה הטענה ב' בשבע חקירותיה ועלה בידינו שבתוך י"ש אין אופן לצדקה בטענה זו אפי' ילדה אשתו ראשונה מאחר ואפי' בידוע שהוא עקר ולאחר י"ש נמי אין כופין בשוטי רק במילי דנימא ליה חכמים חייבוך וכו' ואם ישמע לדברי חכמים תטול ממנו כתובה ונדונייא מה שהכניסה לו דהיינו גם מה שבלה ואבד בשומא שהיו שוים באמת ולא בעילוי שומא שנוהגים ולא תוס' וגם תוספת שליש שנוהגים אין בידינו להוציא ממנו ואם לא יאבה לשמוע ישבו כך ולא מפקינן מיניה לא כתובה ולא נדונייא ולא תוספת ולא מזונות ולדעתי יפשרו במזונות עד שיתפשרו ביניהם: ולטענה ג' אם תטעון שאין לו ג"א דהיינו ישען על ביתו ולא יעמוד. אם הוא מכחישה בזה נשתפכו כמה דיות י"א שהיא נאמנת וחילייהו ממאי דגרסינן בנדרים ד"ץ באומרת לבעלה גרשתני דקאמר רב המנונא דנאמנת ופריך הש"ס השמים ביני לבינך יעשו דרך בקשה תיובתא דר"ה ותי' הש"ס דהתם בטענת יורה כחץ איהי קים לה ואיהו לא קים לה משא"כ באומרת גרשתני דקים לתרוייהו אין אשה מעיזה פניה בפני בעלה ע"ש ומזה למדו התו' שם והר"ן והרא"ש בתשו' כמ"ג ורבים אחריהם דגם בטענת ג"א דקים לתרוייהו מהימנא ודעת הרי"ף האריכו בביאורה מהריב"ל ח"ג סי' ג' וק"א והרב מ"ץ ח"א סי' נ"ט והד"ד עשין מ"ט והרב נ"מ דר"ל ואילך ע"ש וכן האריכו בביאור דעת הרא"ש בפסקיו שנתן טעם חדש לרב המנונא באומרת גרשתני משום שלא תהיה באיסור א"א כל ימיה ועיין בד"ד ז"ל שם שכתב דהרא"ש בעי תרתי באומרת גרשתני חזקה אין אשה מעיזה וחזקה שלא תהיה באיסור כ"י והוק"ל דגבי אין לו ג"א נמי איכא תרתי שאם משקרת ואנן כפינן ליה הוי גט מעושה שלא כדין והרי היא א"א ותי' דלא שמיע ליה איסור גט מעושה. ועיין להרדב"ז בישנות סי' קי"ח שקדמו בזה וחילק כן לדעת הרמב"ם. ואנכי עפר דקדקתי מדברי הרא"ש בתשו' א' בכלל נז' וראיתי שגם גבי ג"א חושב תרתי שכתב וז"ל הילכך אינה מעיזה פניה להתיר עצמה לשוק במידי דידע ביה בעלה ע"ש. ואפ' דיאמרו שהרמב"ם אינו סובר כן והרדב"ז נ"ט אחר לחלק דגבי גרשתני לא סגי דלא הוי באנפי סהדי ואוושא מילתא הילכך אינה מעיזה ע"ש. וי"א שאינה נאמנת וכבר זכר מזה הרדב"ז שם מקצת גאונים והרשב"א והריטב"א וזולתם הביאום הד"ד והנ"מ ע"ע ופשט הירושלמי בפי' השמים ביני לבינך כמה דשמייא רחיקא מן ארעא כך האי אתתא רחיקא מבעלה מסייעם דאפי"ה יעשו דרך בקשה. וכבר חקרו הפוס' הנז' לישב גם הבבלי לשטתם ע"ש והמרדכי פ"י יוחסין כתב