יש מאין חלק א קלז

וק"ו ושאר מקומות ע"ש. והנה מצאתי להרב"ד אה"ע סי' ס"ט דס"ב עמד במח' זו והביא מ"ש בב"י סי' ק"ו גבי מחלק לאשתו בין הבנים דאבדה כתו' וז"ל וכתב ה"ה בהזו"מ בשם רש"י והמפרשי' ומדבריהם ז"ל נלמוד דאין דברים הללו אמורים אלא בעיקר כתו' ואפשר דאף תוס' דינו כן אבל נדונייא ודאי לא ע"כ. והבין שכ"ז מדברי ה"ה ותמה דמאי מספק"ל בתו' והלא ש"ס ערוך הוא בפ' אעפ"י דת"כ ככתובה נ"מ למחלק לאשתו בין הבנים ותי' דבתוס' שליש הנהוג מספק"ל מכח מח' מהריק"ו ומהרי"ק ז"ל. ועיין למהרימ"ט ח"א סי' קי"ט שהק' ותי' כן ע"ד מהר"א מונסון ז"ל בסוף דקנ"ה. שוב הרב"ד ז"ל נתישב וכתב שהן הן דברי מרן עצמו ומזה העלה דנהי דמרן בסי' ק' פליג אמהריק"ו להלכה אבל למעשה מספק"ל ומש"ה בסי' ק"ו כתב ואפשר ע"ש ואני תמה אחה"ר מאי פסקא דבסי' ק' כתב להלכה ובסי' ק"ו כתב למעשה וגם למטוניה דמר דבסי' ק"ו איירי בתוס' שליש מדוע לא ביאר וכתב תוס' סתם. וכן ראיתי דברים תמוהים לרב רשב"י בס' תו"ח למהרח"ש ח"ב דע"ז ע"ג שהביא דברי הב"י שכתב ואפשר שגם התוס' אבדה וסיים אבל לא אשכחן לשום פוסק שיאמר כן ע"כ. ולא ידעתי איך הוא מבין בדעת הב"י תנא אהיכא קאי בתוס' דעלמא עדיפא מיניה תיק"ל דזה נגד ש"ס ערוך ואם בתוס' שליש מה לו ולב"י עם הפוס' אם לא יאמרו כן והלא הוא גילה דעתו בסי' ק' דאין זה כנדונייא ואדרבה תיק"ל דמאי מספק"ל ובפרט דרבים נמשכו אחריו ורשב"י ז"ל כותב דלא אשכחן בשום פוסק. יותר מכ"ז קשה בעיני מה שנראה מדברי הכנה"ג סי' ק"ו הגב"י או"ט דדברי הב"י הם בתוס' דעלמא ולא תוס' שליש שכתב וז"ל וא"כ דאף תוס' דינו כן נ"ב ותוס' דידן דין נדונייא יש לו וכו' וזה תלוי בפלוגתא דמהריק"ו ע"ש ומדכתב ותוס' דידן ש"מ דבב"י לאו עלה קאי ולמטוניה ק' דהויין דברי הש"ס תיובתיה דהרב"י ז"ל: אבל לעד"ן דמקום הניחו לי להתגדר בו בדעת מרן דודאי איהו ז"ל בשיטתיה דסי' ק' דתוס' שליש בודאי דינו כשאר תוס' אלא דאחר דאיכא פלוגתא אי דוקא בחלק לבנים הוא דאבדה כתובה ולא בשותקת עיין בטוב"י באורך ונהי דגם בזה איפסיקא הלכתא דאם שמעה ושתקה אבדה מ"מ מספק"ל מרן אם גם לגבי התוס' אבדה בשתיקה או לא דהא אשכחן בזה פלוגתא בטור בסי' ק"א דלהרמב"ם אין הוכחת השתיקה מחילה אלא לגבי העיקר ולא לגבי התוס' ולהרא"ש גם לגבי התוס' והגם דשם הוכיח הב"י דגם הרמב"ם יודה להרא"ש וכ"כ ה"ה וזה נראה דעתו בש"ע שם שכתב דנדונייא דוקא לא אבדה מ"מ הכא בב"י חשש לדעת הטור ומשו"ה כתב בדרך אפשר דלגבי שתיקה אין מחילה בתוס'. אבל למילי אחריני אין חילוק בין תוס' שליש לשאר תוס' וממילא הרי לא נשאר ס' בזה בדעת מרן דודאי פליג על מהריק"ו ורבים אתו כמש"ל ובזה אני תמיה על הרב"ד ז"ל שיצא לחלק שם בדעת מהרימ"ט שגם הוא יודה למהריק"ו בתוס' שליש דנוהגים בסאלוניק ומזה לא מצא חבר למרן וגם מרן עצמו מסופק ע"ש. והוא דאי משום ספקיה דמרן כבר כתבתי לענ"ד שאינו ענין ואי משום דיחידאה הוא הרואה יראה לרבני סאלוניק מהריב"ל ומהרש"ך ומהרח"ש וזולתם בכמה תשו' דקיימי בשטת מרן ולא חילקו בזה כו"ע גם לעירם והוא פלא שהרב"ד ז"ל לא העלם ע"ד שפתיו. ולדידן אפי' למטוניה דהרב"ד ז"ל כיון שמרן ז"ל שאנו סמוכים על שלחנו מספק"ל אפי' יהיו כל חכמי ישראל נגד ספקו נלע"ד שאין בנו כח לאפוקי מהבעל ועיין בס' בני בנימין סי' ל"ו שהביא מח' מהריק"ו ומרן ודברי הרב"ד ז"ל וכתב מ"מ מי הוא זה יערב אל לבו לעשות מעשה להוציא ממון מהבעל והסכים עמו כוותיה ומטעמיה הרה"ג ראש"ל כמהר"א אשכנזי ז"ל ע"ש: ברם לכאורה נראה דלמאי דאתאן עלה בבאה בטענה דקי"ל דנוטלת עיקר כתו' ונדוניא לא נ"מ מידי ממחלוקת זו דלפי המובן מהפוס' אפי' מאן דמפיק לתוס' שליש מדין נדוניא דלא