יש מאין חלק א קלו

שיש בזה להחמיר שכיון שא"ץ לתבוע יש להסתפק שטוענת שקר ע"ש ולענד"ן דבכל חדושי' אלו דנפקי מפומיהו דרבנן קדישי אין בידינו לכוף משום גט מעושה גם נלע"ד דלאו דוקא תביעת כתובה אלא גם תביעת נדוניא כיון שכתב הרב"י משם הרשב"א בריש סי' צ"ג ומור"ם שם ובסי' ס"ו בהגה ובד"מ דנדוניא ככתובה דלא ניתנה ליגבות מחיים אימור דמשו"ה טוענת שקר כדי שתוכל לגבות מחיים וכמ"ש זה בש"ע סי' י"ז דאם תבעה כתו' אין דעתה להנשא אלא ליטול כתובתה מחיים וא"כ ה"ה בנדוניא וכ"ן ג"כ גם אם תבעה קצת דלחשש חמו"מ מה לי כולה מ"ל מקצת ולהדיא כתבו הטושו"ע דאין שומע"ל רק כשאין לתלות תביעתה בשום דבר אחר. ברם הא מספק"ל לדעת מרן אם אמרה גרשוני בגט ותנו לי כתובתי אם שומע"ל ולהטור והרא"ש דס"ל גבי מת בעלי דגם בזו אינה נאמנת פשיט"ל דה"ה הכא ומפנ"ך סתמו הדברים אבל מרן דפסק התם בסתם דבכה"ג נאמנת מדוע לא ביאר פה ואדרבה מדהקדים תביעת גט תחילה וסיים בתריה ואם תבעה כתובה וכו' נראה להיפך והדבר צ"ת: ולחקירה ה' מה תגבה אחר י"ש. כבר הטושו"ע פסקו שתגבה עיקר כתו' ונדוניא מה שהכניסה לו ולא התו' ועין בב"י מקור הדברים מהתו' והרא"ש והרי"ף והרמב"ם וכתב שמ"ש רי"ו בשם הרי"ף והרמב"ם אין דבריו מכוונים. ועין להרב נ"מ והד"ד סוף עשין מ"ט שתקנו הגי' ברי"ו וגם לדידיה הרי"ף והרמב"ם סוברים דלית לה תוס'. וטעם הדבר משום דלמישקל ומיפק לא כתב לה ולפי"ז גם אם תפסה מוציאין מידה וכ"כ הב"ש סקי"ט והד"ד סוף עשין מ"ט למעשה ע"ש ודלא כטעם הב' שכתבו התו' גבי טוענת אין לו ג"א דהכא ל"ש כיון שיכול לבעול ורק אי"כ איכא חיבת ביאה. ועיין להרב מטה יוסף ח"ב סי' ה' שהוכיח מהתו' והרמב"ם דגם בעקר ורק יכול לבעול דאין לה תוס' מטעם למישקל ולמיפק לא כתב לה וזה פשוט. אך מה שיש לברר הוא מה שנוהגים לעלות השומא בבגדים וכו' יותר משיווים ושוב כותבין בכתובה סך הכל בכלל נדוניא אם גם העילוי הנז' דינו כתוס' או כנדוניא. ומצאתי להרה"ג מהריט"ץ ז"ל בסי' קצ"ג שעמד בזה ופשיט"ל דעילוי זה דינו כתוס' ולמד כן מדברי ריצב"א שהביאו התו' ביבמות וגם מדקדוק לשון הטור שכתב נדוניא מה שהכניסה לו ע"ש. וכן ראיתי להרב שולחנו של אברהם ז"ל באה"ע סי' נ"ה לגבי ארוסה שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה שנסתפק בזה ולבסוף העלה מדברי הרדב"ז ח"ב סי' שס"ט דדין תוס' יש לו וכ"כ בפשיטות בסי' ס"א ולגבי נכפה בסי' קנ"ד ע"ש וכ"מ להרב גו"ר באה"ע כ"ד סוס"י יו"ד שכתב בפשיטות דכל תוס' שאין לו קצבה וכגון עילוי שומא דאם תבעה מהבעל לגרשה אין לה ולמד זה מדברי ריצב"א ע"ש והוא פלא על הגו"ר שלא זכר שר מתשו' הרדב"ז ומהריט"ץ ועל השש"א ז"ל שלא זכר ממהריט"ץ והגו"ר ז"ל. ומ"מ הרי סרכין ארבע כתבו דעילוי שומא דינו כתוס'. ועיין להגו"ר ז"ל שכתב וז"ל ואגב ארחין אני אומר דבנדון הריצב"א ודכוותיה אע"ג דדיינינן בהעלאת שומא כדין תוס' מ"מ לא מפקינן לה בבלאותיה הקיימים לבד אלא כמו שהיו שוים בשעת הנשואין ע"כ ולפי האמור לעד"ן דאחר שמפורסם שמנהגנו להוסיף בעילוי ולא יעבור כשיבא הענין לב"ד שככה יעשו יביאו רשימת השומא אם נמצאת ומשם יבינו בשקו"ד ואם לא נמצאת יעשו פשרה ותהיה נוטה לזכות הבעל כי הממע"ה ולענין תוס' שליש שנוהגין להוסיף בכל נדוניות בעולה ובתולה מדודים וש"ע הנה מהריק"ו שורש פ"א האריך דדינו כנדוניא וחילק מזה להך דריצב"א דהתם אינו קצוב ותוס' שליש הוא קצוב. ועין להגו"ר ז"ל שם שחילק כן מדנפשיה. אמנם מרן בב"י סי' ק' הבי"ד וכתב ואין דבריו נראים לי ע"כ ומזה נפלגו דעות הפוס' מערכה מול מערכה בזה כבר אספום הכנה"ג והי"א בסי' ק'