יש מאין חלק א קלה

קמייתא השתא משום שהבריאה. וא"כ אין טענת אתתא דנ"ד בזה טענה וכ"ש למש"ל דמכח ס' הרא"ש ז"ל אין בידינו לכוף אפי' לידוע שהוא עקר תוך י"ש ולא הוי לידה ראיה יותר מידוע עקר עפ"י רופא: ולחקירה ג' אי תבעה כתובתה אי מהימנא גם לאחר י"ש כבר הטושו"ע פסקו דלא מהימנא באימור מחמת חמוד ממון משקרא. ודב"ז נלמד ממ"ש בפ' האשה שלום דקי"ז ופסקוהו הפוס' בסי' י"ז וק' באומרת מת בעלי מתירין אותה לינשא תנו לי כתובתי אף לינשא אין שומעין לה ומזה למדו הפוס' לטוענת אין לו ג"א דאם תבעה כתו' אינה נאמנת עיין להתו' יבמות ונדרים שם ותשו' ריצב"א בסוף תשו' דשייכי לס' נשים והרא"ש בתשו' כמ"ג זולת זה מצאתי להרב נ"מ דרכ"ד שהאריך לתמוה על הטור דלא מצא זה בפוס' זולת גבי טענת אין לו ג"א והתם יש טעם לדבר כיון דנאמנותה משום אין אשה מעיזה אנה"ן כשתבעה כתו' י"ל חמוד ממון אנסה להעיז אבל בטענת אי"כ דבמידי דלא קי"ל מעיזה ולא מהימנא זולת באמתלא דשהות י"ש אימור דהאמתלא תבטל גם חששת חמוד ממון. ורצה להוכיח זה מדברי הרי"ף ודחה ולבסוף הק' מתשו' הרא"ש דכלל מ"ג סי' א' דאוקי הך דר' אמי דנאמנת גם בתובעת כתו' והצ"ע ע"ש. ואנכי איש צעיר לא זכיתי לירד לעומק חילוקו של הרב דמאי שנא שחששת חמוד ממון תדחה חזקה דאין אשה מעיזה דמתרת א"א לעלמא ולא תדחה אמתלא דשיהוי י"ש ובהגהות הגר"א על הש"ע עשה סימנים לדין זה מהך דגבי טענת אין לו ג"א ותלה זב"ז ע"ש ואי מהך תשו' דהרא"ש ז"ל לכאורה נראה דאינה תברא כי כבר הרא"ש ז"ל בעצמו הרגיש וכתב ואי משום ענ"ב כבר רבו התי' בתוס' ע"ש ולקוצ"ד אפש"ל שכיוין בזה לחד תי' דאוקמו התו' הך דר"א בידוע שהוא עקר ומשמע ליה דכשהוא עקר מועיל דהוי אמתלא גדולה דאין לחוש גם לחמוד ממון וכמש"ל לקוצ"ד דגם הרא"ש מודה בידוע שהוא עקר דמועיל למכפייה גם תוך י"ש. אלא שכבר כתבתי דלדעת הב"ש והב"מ והד"ד ז"ל דאין כן דעת הרא"ש ז"ל ושוב התבוננתי בדברי הב"מ ז"ל וראיתי שגם הוא ז"ל הק' מהך תשו' כקושיית הנ"מ ז"ל ודחה הך אוקמתא דידוע שהוא עקר דמה בכך וכו' ע"ש גם ראיתיו שם מוסיף להפליא מגוף הסוגיא דבעובדא דר' אמי בהך אתתא דאתת לקמיה מפו' דתבעה כתו' וז"ל אמ"ל הב לי כתובה ועכ"ז כיון דבאה מחמת טענה אמר כי הא ודאי כפינן ע"ש ולפי חומר הנושא ס"ד למימר דהטושו"ע מפרשי לה בגוונא דאמרה יגרשני ויתן כתובה דבכה"ג איבע"ל בפ' האשה שלום אי מתירין אותה לינשא ולדעת הרמב"ם דגריס ואת"ל ס"ל דבכה"ג מתירין אותה והיא הס' שהביא בסתם הש"ע בסי' י"ז וסי' ק' אמנם האיכא ס' הרא"ש והיא הס' שכתב שם בשם יש מי שאומר דס"ל גם בזה אין מתירין אותה ומה יענה הטור לס' אביו הרא"ש. אמנם אחר הישוב התבוננתי ולק"מ דהא איתא התם עובדא אחרינא בההיא דאתת לקמיה דר"ן וליתא התם אמ"ל הב לי כתובה ודקדקתי בפסקי הרי"ף והרמב"ם ולא הביאו רק הך דר"ן ולא דר"א. והנה מרא דהאי שמעתתא בהאשה שלום באמרה מת בעלי דחייש לחמוד ממון הוא ר"ן וא"כ אפשר דאילו הוה עובדא קמיה ואמ"ל הב לי כתובה לא היה שומע לה משום חמו"מ ור"א אפשר דל"ק לחמו"מ כלל ומשו"ה השמיטו דר"א הרי"ף והרא"ש שוב עיינתי בתשו' הרא"ש כמ"ג סי' ד' ואייתי גם עובדא דר"א ול"ג בה אמ"ל הב לי כתו' וא"כ אין תימה. ובין הכי ובין הכי כיון דהטושו"ע פסקו בתבעה כתו' דלא מהימנא אין לזוז מדבריהם. ועיין להרדב"ז ז"ל בישנות סי' קי"ח דהוכיח מדברי הריטב"א דאפי' הזכירה כתו' כגון שאמרה ולענין כתו' לכל יש זמן וכן כל דבר שנראה לבית דין שהיא מסתרת כדי שיאמינוה דאינה נאמנת. וראה זה חדש למהרלב"ח ז"ל בסו"ס כ"ט שאפילו לא תבעה כתו' רק שהיא תפוסה מנכסי בעלה כתב