יש מאין חלק א קלד

אפו"ר ורק משום חוטרא אם לא יתברר דמיניה הוא מה נעשה לאחותנו. ואיך שיהיה אחר שהדבר מפורש בש"ע והביא ס' הרמ"ה בסתם ליכא למיזז מינה. ונשלמה החקי' הד'. ומינה ניפוק לחלק הא' מחקירה ב' דודאי גם לרבי לא הוחזק זולת בשהה י"ש עם הראשונה וי"ש עם השניה וכמו שנראה מהתו' שם דס"ה גבי נישאת לראשון ולא היו לה בנים לשני ולא היו לה בנים לג' לא תנשא אלא למי שיש לו בנים נישאת למי שאין לו בנים תצא שלא בכתובה שכתבו בד"ה תצא של"ב לכאורה נראה דדוקא בשהתה עם השלישי וכו' ושקו"ט אי שהתה עם השלישי או לא אבל בראשון ובשני פשיט"ל דשהתה עמו י"ש ע"ש. וכ"ש לענין כתובה שכתבו שם בשם ר"י וכ"פ הפוס' דמודה רבי דדוקא בתלתא הוא דהוי חזקה ע"ש ומדידה נשמע לדידיה דגם הוא ל"ש לכופו רק בהוחזק בשתים ששהה י"ש עם כל אחת ולענין כתו' עד דאתחזק בתלת ופלוגתא דהטור והרמ"ה ז"ל לדעתי אינו ענין דהתם בהא פליגי דהרמ"ה ס"ל דגבול הי"ש בדידה אתי בק"ו מדידיה וכמ"ש ה"ה ז"ל ע"ד הרמב"ם בפט"ו דאישות דלא עדיפא אתתא בטענתה מפו"ר דידיה ולכן לא שני לן בין בהיותו עם אשה ראשונה בין עם השניה לא בציר מיו"ד אבל הטור ס"ל דטעם שיהוי יו"ד שנים בדידה הוא כי היכי דניפוק מחשש ענ"ב ולפיכך כשגירש הא' מדעתו או שהתה י"ש דתו ליכא למיחש בה שענ"ב מפיק לה ומועיל גם לחברתה שלא שהתה מפני שאין לחלק וזה נראה ממ"ש שיוציא מיד כיון ששהה עם הראשונה י"ש או אפי' לא שהה כיון שהוא בא להוציא את הראשונה מדעת דליכא למיחש שענ"ב כולן יוציא מיד כדין הראשונה ע"כ אמנם כ"ז כששתי נשים עוד שתיהם קשורות בו דשייך טעם הנז' אבל בזו אח"ז ודאי דגם הטור יודה דלא אתחזק זולת בשהה עם כל אחת י"ש. שו"מ הדבר מפו' במהר"ם מינץ ז"ל סי' פ"ח בגירש הראשונה משום טענת חוטרא ובאה השניה לכופו גם היא לגרשה בטענה הנז'. שכתב שאין שום סברא לכופו דאפי' לרבי לא איתחזק בפחות מב' פעמים וכן קי"ל כרב דאין מעשין אלא לפסולות ובפ' המדיר פליגי בשי"ש וכו' ובסו"פ חזקת מייתי דאחר החרבן דין הוא שנגזור שלא להוליד בנים כמ"ש המרדכי והשתא ק"ו ומה האיש שמצווה על פו"ר מדאורייתא אין כופין כ"ש שאין כופין על טענת חוטרא וכו' ע"ש ולכאורה דדברי הרב קיימי בבאה שניה תוך י"ש ואפי"ה איצטריך להך דרב משום דחדא ועוד קאמר אבל אי לאחר י"ש קשה דהא קי"ל כרבי דאיתחזק בתרי אי תרוייהו לאחר י"ש ואפי' בחדא אי באה בטענה ולאחר י"ש קי"ל דיוציא וית"כ אם לא שנאמר דהרב ז"ל עושה עיקר מהך דהמרדכי דאפי' בטענה ולאחר י"ש פוסק דאין מעשין אלא לפסולות ובפרט בזה"ז ומ"מ הרי נגמר הדין מחלק ראשון בחקירה הנז'. ולחלק השני א"כ נראה פשוט דלידת הראשונה אינה מעלה ואינה מורדת דהא בדידה קי"ל שהתה עמו י"ש ולא ילדה תנשא לשני והתם סתמא אמרינן ואפי' ילד הוא מאשה אחרת ואין ראיה להחזיקה בעקרה ודכוותה לדידיה וכ"פ המפז"ל ההיא דר"א באומרת אינו יורה כחץ דאפי' יש לו בנים מאשה אחרת נאמנת ולא תלינן קלקול בה אלא אמרינן השתא הוא דנתקלקל וה"ן נימא השתא הוא דהבריאה הראשונה ולהדיא אמרינן בפ' הבע"י דס"ה גבי נישאת לשלישי דאין לה כתובה דאפי' נישאת לרביעי וילדה לא תחזור לגבות כתו' משלישי משום דאמרינן השתא היא דהבריאה ע"ש וכ"פ הפוס' ול"א משום שכבר הוחזקה בג' ש"מ דאין מהלידה ראיה אפי' לגבי דידה וכ"ש לגבי אחריני ומאן דבעי למילף ממ"ש גבי בודק עצמו באחרת יוציא הראשונה בלא כתובה אם ילדה שניה. אינו אלא שבוש דהתם מאי דהוה בעי למיתב לה כתובה משום טענת אי"כ הא אתבריר בלידת שניה דגם הוא יורה וא"ת השתא הוא שהבריא נימא לה אמאי איהי לא איתעברת מיניה עד השתא והוי ראיה דודאי מינה משא"כ הכא די"ל דמעיקרא ועד השתא הוא בריא והנשים חלושות ומאי דילדה