יש מאין חלק א קלג

או שיש לו בנים ותי' בתרא יורה על כונת הקמא דלא בא אלא לתרץ אמאי לא כפוהו אפו"ר אלא דק' ע"ז כיון דסו"ס לא סגי ליה בתקון הי"ש אם לא דמיירי כשהוא עקר והיא עצמה תועיל לתקן חששת ענ"ב אמאי איצטריך לאוקמה אחר י"ש. וי"ל משום דמשמע ליה דמימרא דר"ן אמתניתין דהאיש מצווה אפו"ר קאי ולומר דגם דאתתא לא מפקדא שומעין לה בטענת חוטרא והך מתני' קיימא אמתניתי' דשהה עמה י"ש וכו' לומר דל"ש כפיה רק מצד הבעל ולא מצד האשה ונמצא קושטא דמילתא דכולהו קיימי אחר י"ש וקושטא דמילתא קאמר. זולת שראיתי להרב ב"מ ז"ל ס"ו החזיק בזה והביא תשו' הרא"ש דמוכח דבעי אחר י"ש גם לעקר. ולקוצ"ד המדקדק באותה תשו' יוכל לפרשה בדרך שכתבתי. אבל מה אני נגד הגאונים הנז' גם ראיתי להד"ד ז"ל עשין מ"ט דס"ט ע"ג שעמד בזה ותמה על המקור שהביא הב"י לדברי הטור שבעקר מוציא מיד מדברי הרא"ש בפסקים ותשו'. דאדרבה שם מוכח להיפך כמ"ש הב"ש והב"מ ז"ל וכתב שכן מפו' ברי"ו והוא הולך בדרכי הרא"ש. ואמת שבגוף הספר ברי"ו כן כתוב אבל בספר שהיה ביד נתיבות משפט ז"ל כתוב כמו שהעתקתי לעיל. ומ"מ אחר דהנך אריותא פשיט"ל הכי בדעת הרא"ש הגם דלהטושו"ע הוי להיפך נלע"ד דהכי נקטינן יען שאם באנו לכוף תוך י"ש הוי גט מעושה לדעת הרא"ש ז"ל לפי ס' הרבנים הנז' ואנן כבר השרישנו הגאון שיו"ט ז"ל סי' י"א וכמה תשו' דלענין איסור ערוה בגו"ק ויבום וחליצה אנו נוהגים לתפוש כל החומרות של כל הפוס' אלא דלהקל אין אנו יכולים לעשות הפך מרן ז"ל ע"ש והאחרונים גרירי אבתריה ועיין בס' תו"ש דאין לצאת י"ח בזה זולת בתלת או ד' ספיקי וגם אני בעניי הארכתי בזה במ"א והרי גם זה חידוש דגם בעקר אין לכוף תוך י"ש ובזה נשלמה החקירה הא': ונבא לחקירה ב' והיא מתחלקת לשנים חלק אחד לרבי דקי"ל כוותיה בסו"פ הבע"י דס"ד דבנשואין בתרי הוי חזקה אם ישב עם הראשונה יו"ד שנים וגירשה משום פו"ר דידיה או מחמת טענת חוטרא אי מציא השניה לכופו גם תוך יו"ד או לא. חלק שני אי הויא לידת ראשונה ראיה דמיניה הוא ותוכל לכפותו השניה תוך יו"ד או לא. ואשיב על ראשון ראשון וטרם כל אבאר פה החקירה אם אמר אחר י"ש לנסות עצמו באחרת ואם לא הועיל יוציא ויתן כתו' אם שומעין לו. הנה הטור בסי' קנ"ד כתב שאם אמר לנסות עצמו שומעין לו ואם ילדה השניה יוציא הראשונה בלא כתו' ואם לאו ישהה עשר שנים ויוציא שתיהן ויתן כתו' וכו' זהו להרמ"ה אבל הטור פליג וס"ל דאם לא השניה יוציא מיד שתיהן וית"כ. ובש"ע כתב ס' הרמ"ה בסתם וס' הטור בשם יש מי שאומר ע"ש ועיין בב"ש סקט"ו וידוע דסוגיין דעלמא נקטינן הלכה כסתם זולת ראיתי למהריט"ץ ז"ל סי' קצ"ג הרבה להשיב על הש"ע שכתב זה לענין כפיה להוציא בבאה בטענה ולא אתמר בש"ס אלא להיא אומרת מיניה והו"א מינה דפליגי לענין כתו' וכפירש"י שם וגם אין סברא שבאה מחמת טענה מלבד י"ש דידה תמתין עוד י"ש עם השניה ונמצאת מבלה ימיה עש"ב ואחה"ר אנכי לא ידעתי מה כחנו יפה להק' על מרן מפירש"י אחרי ראות להתו' והרא"ש דפי' הך דהי"א מניה וכו' לבאה מחמת טענה ובתרתי פליגי בין לענין להוציא בין לענין כתובה כמובן ועלה קאי הך דאמר איזיל ואבדוק נפשאי ורבים נמשכו בפי' הזה כמש"ל ועיין להרדב"ז ז"ל בישנות סי' קי"ח דהביא הך דאיזיל ואבדוק לטוענת אי"כ וכתב וכ"ת ה"מ לענין כתובה וכו' ליתא דהא הגאון מוקי לה לפי משנה ראשונה דנאמנת ויוציא וית"כ ועכ"ז אם אמר איזיל ואבדוק וכו' שומעין לו ומיניה נשמע להרי"ף דבהא לא פליגי ע"ש וכ"מ מדברי רי"ו נכ"ג ח"ת שאחר דין באה מחמת טענה הביא הך דאיזיל ואבדוק וכו' והביא גם דברי הרמ"ה דגם שנשא שניה תמתין עד י"ש ע"ש ומה לנו לזעוק על מרן ז"ל ואי משום הס"ב שכתב כיון דל"מ