יש מאין חלק א קלב

ילדה והי"א שאינו יורה כחץ שומעין לה אעפ"י שאינה מצווה אפו"ר צריכה היא לבנים לזקנתה וכו' ע"כ הנה הוא ז"ל עשה עיקר מטענת אינו יורה כחץ זולת דלכאורה היה נראה דמסתיין לומר דס"ל כהתו' דדוקא ביש לו בנים דיש הוכחה דמינה הוא דבעיא שתטעון כן דהא כיון דמוקי הך דינא באחר יו"ד אית לן למיפרך דבלא"ה בעי לאפוקי משום פו"ר דידיה אלא דיש לו בנים ומשו"ה בעי' ט' אי"ך. אמנם ראיתי להרב"ש סקי"א שדחה הכרח זה ופשיט"ל בדעת הרמב"ם דגם בלית ליה בני לעולם צריכה שתטעון אי"ך ובלא"ה אין שומעין לה וכתב דפי' מ"ש שמא לא זכה להבנות ממנה היינו שאי"כ וכתב שגם דעת הטושו"ע כן שכתבו אפילו יש לו בנים ומשמע דאין חילוק בין יש לו בין אין לו ונ"מ לדידן האידנא דאין כופין על פו"ר דידיה כמ"ש מור"ם בסי' קנ"ד וסי' א' ובאה היא בטענה ואין לו בנים דבעיא שתטעון ג"כ אי"כ ואי לא לא עש"ב והגם כי בסקכ"ב הק' דלפי"ז למה סתם המחבר שם שיוציא ויתן כתובה גם שלא טענה אי"כ. עיין להרב בית מאיר ז"ל שעמד ע"כ דבריו בזה ואסיק דכשתבעה היא להתגרש הרמב"ם והטושו"ע לאחדים דלא סגי בלי טענת אי"כ ובבעי איהו לאפוקה או מכח ב"ד תטול כתו' גם בלי זה. ומעתה אתבריר לן מקצת הטענה בחקירה ראשונה דלדעת עמודי ההוראה אין שומעין בטענת חוטרא זולת לאחר י"ש ובעיא שתטעון עמה אי"כ ולהש"ע שאנו סומכין עליו חידוש שחידשה תורה דגם בלית ליה בני לא סגי בלי ט' אי"כ ומינה לא נזוע והשתא דהכי קים לן לבי היה מהסס איזהו גדר אי"כ דהא ודאי אינו דומה זקן לבחור וגבור לחלש ועד כמה זולת שמצאתי בתו' נדה דמ"ג ע"א שכתבו דגם זרע היוצא בלתי הרגשה ראוי להזריע אלא שהיא אינה ראויה להתעבר לפי שאינו יורה כחץ ואינו נכנס לתוך גופה אלא שותת ויוצא לחוץ ע"כ ומה נעמו בזה פי' היא אומרת מיניה וכו' שפי' הרא"ש הו"א מינה שמפלטת ש"ז והשתא הי"א מיניה דאותה פליטה משום שאי"כ והוי טענתם בסוג אחד והיא מהימנא דאיהו לא קים ליה. ולפי"ז הרי נודע גדר הטענה: ולמקצת החקירה בידוע שהוא עקר אי מהני זה למכפייה לאפוקה תוך עשר הנה הטושו"ע כתבו ובידוע שהוא עקר יוציא מיד ולקמן בעז"ה ית' אי שייך זה גם בתבעה כתובה או לא ועתה אבאר דהך ידיעה שהוא עקר פשוט הוא דבעי ידיעה ברופאי ישראל כשרים לעדות ולא ברופאים פסולים וכ"ש גוים דכיון דאיכא אפוקי ממונא וכפיית גט סהדותא מעליא בעי וכ"כ להדיא הרב יד אליהו מלובלין ז"ל סי' כ"א ואפי' גוי מסל"ת דמהני בעדות אשה לא מהני כאן וגם ל"ש מסל"ת די"ל דבבקשת האשה אומר כן וחילק מזה למ"ש השבו"י סי' ס"ה להאמין רופאיהם גבי נדה עש"ב והוא פשוט. וגם בידיעה ברורה ראיתי להב"ש סקט"ו שדעת הרא"ש שבתוך י"ש חיישינן לענ"ב ואין שומעין לה רק לאחר י"ש. ואיברא דלשון הרא"ש סו"פ הבע"י הכי מוכח שהעתיק מימרא דר"ן דבאה בטענה כייפינן ליה וכתב וכן הלכתא ול"ח שענ"ב כדפרישית דמיירי ששהתה עמו י"ש וידענא ביה שהוא עקר ולכך כופין אותו להוציא או מיירי כשיש לו בנים מאשה אחרת והא כיון דבאה בט' כופין אותו להוציא וכיון ששהתה י"ש ל"ח לענ"ב עכ"ל. אמנם אחר המחי"ר י"ל כונת הרא"ש בדרך אחר כי נהי דמדברי התו' והרא"ש לעיל מזה מוכח דכשהוא עקר הוי הוכחה דל"ח לענ"ב. אבל גם לזו מהניא דכשהוא עקר שאין כופין אותו להוציא אחר י"ש משום פו"ר דידיה דמה נועיל וכאשר מפו' שם ביבמות דס"ד שהק' ולילף מיצחק כלו' דשהה עד עשרים ותי' יצחק עקור היה. וכ"כ רי"ו להדיא בנכ"ג ח"ח דכשהוא עקור אין כופין ע"ש ושם כתב ג"כ לגבי תבעה להתגרש אחר י"ש דל"ח לענ"ב משום שהתה י"ש או בידוע שהוא עקור ע"ש והשתא א"ש כונת הרא"ש דלחששת ענ"ב ראה והתקין דמיירי כששהתה י"ש אך הוק"ל דא"כ דל טענתה וכופין משום פו"ר ותי' דמיירי דהוא עקור כלו' ומה נועיל לגבי פו"ר