יש מאין חלק א קלא

ובסוף שמעתין דכופין בבאה בטענה התם איכא לאוקומה כשהוא עקר או בשהה י"ש ויש לו בנים מאשה אחרת דאי"כ משום פו"ר לולא טענתה אבל הכא ליכא לאוקומי הכי דא"כ אפי' יורה כחץ וכו' ותי' דכיון דיש לו בנים יש לתלות העונש בה ולולא שאמרה אי"ך לא היינו כופין בטענה ומה שלא טענה כן קודם י"ש מפני שלא היינו מאמינים לה דשענ"ב זת"ד התו' ותי' תי' אחרים ע"ש והרא"ש שם בפסקיו וגם בתוספותיו הביא תי' הנז' משם בה"ג וגם הרב המאור ז"ל תי' כן מדנפשיה ע"ש והרי"ף ז"ל תי' דהך דר"א קיימא אמאי דתנן שהה עמה י"ש ולא ילדה דיוציא ויתן כתובה דהוא אומר ברי דמינה הוא להפקיע כתובתה והי"א מיניה וכו' ע"ז קאמר דנאמנת דכיון דאיהו בעי לאפוקה ל"ח לענ"ב והך דנדרים תוך י"ש ואיהי תובעת להתגרש ולמיתב לה כתובה להכי במשנה אחרונה חששו לענ"ב ע"ש והנה הרא"ש בפסקיו הביא דברי הרי"ף בקצור ופי' טענת ברי דבעל כגון שאומר שמפלטת ש"ז וכו' וסיים ולפי מאי דפרישית אפי' תוך י"ש והוא רוצה לגרשה נאמנת ולעיל מזה הביא משם י"מ דר"א איירי ברוצה הבעל לגרש לזה ל"ח לענ"ב ובנדרים בתובעת להתגרש ואנכי לא ידעתי ההבדל בינם לבין הרי"ף ודמיתי לומר דלהרי"ף בעי תרתי אחר י"ש ואיהו מפיק לה לא כן הי"מ הכל תלוי באיהו מפיק לה אפי' תוך י"ש ולפ"ז מ"ש הרא"ש ולפי מאי דפרישית וכו' מהדר אוי"מ אמנם היא גופא תיקשי להרי"ף אמאי ניחוש לענ"ב וראיתי למהריב"ל ח"ג סי' ג' וק"א הק' כן להרי"ף ותי' דאנה"ן ע"ש והדק"ל במאי פליגי. וגם כדי שלא יהיו סתרי דברי מהריב"ל להרא"ש מוכרח דמבין מאי דקאמר ולמאי דפרישית וכו' מהדר הרא"ש אהרי"ף וא"כ מאי חדית לן מהריב"ל ז"ל וצ"י. ומאי דאוקי הרי"ף הך דנדרים תוך י"ש לאו למימרא דלאחר עשר שומעין לה גם בלי טענת חוטרא דזה לא יתכן כיון דלא מיפקדא אפו"ר ועוד דלקמיה מייתי מימרא דר"ן דאמר בטענת חוטרא כייפינן וכתב שם הנמק"י וז"ל דאתאי לאחר ששהתה י"ש עם בעלה ולא היו לה בנים וכו' משמע דוקא אחר י"ש ומאי דלא כפינן משום פו"ר דידיה דקדק וכתב ולא היו לה בנים אבל לבעל הי"ל. (מה שסיים הנמק"י וז"ל אמ"ל כיון שאינה מצווה אפו"ר אינה יכולה לכופו שיתן לה גט ואם תרצה תצא שלא בכתובה הוא תמוה דמאי שלא בכתו' דקאמר והלא גם על הגט כתב שלא תוכל לכפותו. ואפ' דכיוין למ"ש הרמב"ם פט"ו מאישות הט"ו דטוענת אי"ך ומתוך דברי ה"ה מוכח דבאה בטענה נמי אבל תוך י"ש דאין דנין בה דין מורדת אבל הוא אינו חייב בכתו' והיינו דכתב ואם תרצה תצא כלו' מביתו ואין לה דין מורדת זולת שתצא שלא בכתובה) אלא משום דלאחר י"ש בלא"ה כופין משום פו"ר וכמדומה שכ"ר במפז"ל ולעולם דאי אית ליה בנים והיא באה בטענה דמודה הרי"ף דאי"ש לה רק אחר י"ש ועיין למהריט"ץ ז"ל סי' מ' מ"ש בדעת הרי"ף ז"ל והרי בעיקר הדין שוים הרי"ף והתוס' ז"ל דגם בטענת חוטרא אי"ש רק אחר י"ש. זולת דמספק"ל לדעת הרי"ף אם שומעין לה גם בלי צירוף טענת אי"ך או לא דלהתו' ז"ל כתבו להדיא דכיון דיש לו בנים בעיא שתוכיח דמיניה הוא בט' אי"ך רק כתבו זה בדרך דוחק לתרץ מלתיה דר"א והרי"ף בל"ז תירצה ומ"מ מספק"ל דכיון דגילה דעתו בטוען ברי דבעיא שתטעון נגדו אי"ך אי הויין בני כברי או גריעי מיניה והרב נתיבות משפט דרכ"ג עמד בחקירה זו וכתב דלהרא"ש והתוס' צריכה טענת אי"ך ולהרמב"ן וגם סתמיות דברי רי"ו א"ץ ואני דקדקתי בפסקי הרא"ש בהך דר"ן דאתיא מחמת טענה ולא מצאתי גילוי דעתו בזה והגם דבהך דר"א הביא דברי התו' הנז' אין ראיה מזה לדעתו להלכה דהא הביא תי' אחרים להך דר"א ע"ש אבל הא ק"ל מדוע הנ"מ ז"ל לא צירף דעת הטור להתו' שכתב להדיא דבעיא נמי ט' אי"ך וכ"פ בש"ע והרמב"ם ז"ל בפט"ו מאישות היו"ד כתב וז"ל האשה שבאה לתבוע מבעלה לגרשה אחר י"ש מפני שלא