יש מאין חלק א קכט

ודלא כיש מתירים בעל ביצה אחת אם היתה אותה שניטלה שלימה כשניטלה ונשארה של ימין ע"כ ולפ"ז בנד"ז דהיא של ימין אין מי שיתיר. אבל היש"ש בפ' הערל כתב דלדעת התו' מתירין אף בשל ימין ועיקר הגי' בירוש' שלימין תיבה אחת. ובפת"ש הביא רבים מהאחרונים מתעצמים לפסוק כר"י וככרם ביבנה דכל שחסרה ביצה אחת של ימין או של שמאל ואפי' פצועה כשר ובה' חליצה לסה"ת כתוב וכן סומכין העולם אהך דכרם ביבנה וכו' וע"ז אנו סומכין להכשיר וכו' ומהר"ח מוואלזין למד מזה להקל בכל חסרון ביצה אחת מבלי הבדל והחת"ס סי' ט"ו ט"ז טו"ב מיקל וא"כ הגם שאין בידינו להתיר בזה נגד הש"ע מ"מ יועיל מכח ס"ס אולי נולד כך ואת"ל ביד"א אולי הלכה כמתירים בחסרון ביצה אחת ועיין להרב ישועות יעקב סי' ה' שהאריך והתיר מכח ס"ס זה גם הנוב"י ז"ל שם אף שדחה צדדי ההיתר היקל בנדוך רק קצת בצירוף דעת ר"ת להכשיר בביצה אחת וגם שמא נולד כך והבית אפרים סי' ב' בנרקבה ביצה השמאלית וחתכוה הרופאים כתב להקל אם האיש עומד על עצמו ואומר שכאיש גבורתו ועם רבוי שערות וכו' בזה יש לסמוך על המתירין. ובנד"ד נחקר הבחור ואמר כאיש גבורתו. והגם דס"ס זה הוא נגד מרן הארכתי בזה במ"א שמועיל ע"ש ועיין בס' ישא איש ומהרש"ו ז"ל שביא"ה שהקילו מס"ס לבעל ביצה אחת (עוד נסתפקתי בנד"ז דהביצה עומדת רק שהיא שלא במקומה אי דמיא להך דפ' הערל אסתום גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים ואמרו שלא במקומה אינה מבשלת והגם דהתו' דע"ה כתבו דכמה בנ"א כורתים מהם ביצה אחת ומולידים וכו' הנה מהירוש' הביאו שאינו מוליד. או"ד שאני גובתא דהזרע שינה שבילו לגמרי משא"כ בביצה וקצת ראיה ממש"ש דע"ב נשיו לטומטום מנ"ל ואמר אביי שביציו ניכרות מבחוץ ופירש"י בחגיגה אבל גידו עדין טמון ורבא אמר מאי נשיו אמו מ"ד מוליד מאכיל שאינו מוליד לא ועיין במש"ל פ"ו מתרומות הי"ב טעם רבא דנייד מהך דאביי משום דאם בציו ניכרות פשי' דזכר הוא ומאכיל ולאביי איצטריך כיון דאינו בן ביאה ואינו מאכיל את אשתו רק משום שראוי לקרוע ע"ש ומדלא תי' דלאביי נמי איצטריך מתניתין לאשמועי' דהגם שאינו מוליד מאכיל את אשתו משמע דס"ל שכל שביציו ניכרות פשיט"ל דמוליד וצ"ת): ומה שעמד נגדי בנד"ז הוא מ"ש הב"א ז"ל סי' ד' במי שראש הגויה סתום ויש לו נקב בתחתית הגיד הגם שמזה זמן צידדתי להקל יקשה בעיני להשיאו אשה לכתחילה מצד דהוא ביד"ש כיון דאינו מוליד. ואם תלד אשתו יפול לנו ספק שמא בניו ממזרים וכו' ע"ש וגם בתע"ל דיו'ד כתב מהרב יעב"ץ באגרת בקורת משם הראב"ד דטעם קרא דפצ"ד לא יבא בקהל משום שמרבה ממזרים וכו' והגם דהתוי"ש בנדונו דסי' נ"א כתב וז"ל וליכא למימר דאם לא נכוף אותו לגרש נמצא מרבה ממזרים להנהו רבוותא דס"ל דהוי כ"ש ואינו מוליד דהרי יש מתירים נגדם והוי הזרע כשר ולדידן הוי ס' ממזר ומותר מדאורייתא ואפי' אי הוו ממזרים ודאי מהי תיתי לכוף האב משום זרעו דבלא יבא והרי ממזר מותר בגיורת אע"ג דזרעו בלא יבא ע"כ מ"מ אכתי לא שמעינן להתיר גם בלכתחילה אלא דמ"מ נלע"ד שאין לחוש גם לזה חדא דמהראיה שהביא התוי"ש דממזר מותר בגיורת פשוט דגם לכתחילה יש להשיאו וכשיבואו הבנים נתחכם להם. ועוד החת"ס ז"ל סי' י"ב תמה בזה על הרא"ש שהתיר בגיד חלול אם הוא ביד"ש דאיך נתיר והלא אם תלד יהיה הולד ס' ממזר והשיב שאם תלד נאמר שלא היה חלל מהנקב ואילך והוא יורה כחץ והולד כשר וכתב על מי שעשה ס"ס להחמיר בנדון הרא"ש דלא חש לקמחיה והעיקר דיש לסמוך אחזקת כשרות דהאם ע"ש וכן התע"ל שם ד"ט האריך בזה ואסיק דכל צד שיש צד לתלות באיזה ס' שתלד ממנו מוקמינן לה בחזקת כשרות והולד כשר. ועיין להב"א סי' ג' שהאריך שאין לתלות