יש מאין חלק א קכז

במרדכי פ' מ"ח מפו' הטעם או משום דאתחזק איסורא דא"א או משום דהוי דבר שבערוה ודומה למכות ולעונשין דאין האב נאמן כמ"ש בפ' האומר ובפסק המיאון הארכתי בזה. ואכמ"ל וכ"ש למ"ש הנוב"י קמא סי' צ"ג בהך גופא שלא מצא ברי"ף ורמב"ם והרא"ש ז"ל מקום שאמרו שאין אשה וקרוב נאמנים על השנים רק למכות ולעונשין והגם דשם עמדתי על דב"ק ועתה זכיתי לראות שהרב מים חיים הנז' בסי' ד' גם הוא תמה עליו מ"מ לבסוף צירף סברתו להקל. ובלא"ה כבר הרמ"ח הוכיח שם מיבמות דע"ט דלעדות סריס ודאי אב ואם מהימני מדקאמר התם מנא ידעינן שהוא ס"ח שלא יחלוץ כל שמטיל מים ואינו עושה כיפה ע"כ והנה זה צריך לדעת בהטלת מים ראשונה ללידתו שנדע שלא היה לה שעת הכושר ואי לאו דמהימני היכא משכחת להו לסהדי אטו בכיפה תלו להו או אם ידעו שזה יהיה סריס או לא אלא ודאי דמהימני וטעם הדבר שהאמינום חז"ל דאל"כ לא תמצא עדים ע"ז מעולם והתו' ביבמות דפ"ח ד"ה מתוך שהחמרת כתבו דכשיש סמך וטעם לתקחז"ל אין בזה עקירת דבר מה"ת ע"ש הרי אעפ"י דאתחזק איסורא דבעייא חליצה עכ"ז טרח הרב למצוא ראיה שנאמנים האם והאב וכ"ש לנ"ד דלא אתחזק איסורא פשיטא שהאם נאמנת. וגם למה שחידש מהרימ"ט ז"ל ח"א סי' נ"א לפסול עדות האם והאח משום חשדא דבאים בטרונייא לטרדו לזה ובתם תמאן התם שאני דניכר שהיו יודעים הדין שאם קטנה היא תמאן והם הושיבו ב"ד על כך כיעו"ש בשאלה סי' מ"א משא"כ הכא נהי דהאם רוצה בתקנת בנה לב"ק אבל מנא ידעה דאם ביד"ש כשר ואם ביד"א פסול: עוד בה דרבוי שערות שבזקנו עליון ותחתון מעידים כדבריה בס"ח הוא דבסריס אדם כתב הרמב"ם בה"א והש"ע סי' קע"ב דאינו מביא סימנים לעולם ובלא"ה הגאון מראדויל בנוב"י קמא סי' וי"ו סמך ע"ז למונח קיים להתיר והגם שהנוב"י כתב דאדרבה מכח עדות הרמב"ם אמרי' דהנך שערות שומא נינהו ולא סימנים הנה הגאון בית מאיר בסי' קע"ב והבית אפרים סי' ב' עמדו ע"ד דל"ח לשומא כשיש רבוי שערות והב"א ז"ל הביא ראיה לזה מדברי התו' בקדושין דס"ג דסמכי' על רבוי שערות לחליצה ע"ש וא"כ לפחות הכא יצטרף עם עדות האם ועיין להחת"ס סי' י"ד שאף שפקפק בהיתר זה מ"מ צירפו לסניפים אחרים להתיר: עוד זאת יתירה בנ"ד דנבדק ע"י הרופא ונמצא שמהנקב ומעלה הגיד סתום נראה דמכח זה יש להתיר אפי' את"ל שהוא ביד"א והוא עפ"י מ"ש הרא"ש בתשו' כלל ל"ג וז"ל מי שלא הי"ל נקב בפי האמה אלא סמוך לכיס יש לו נקב ודרך שם יטיל מימיו וגם אין לו כ"א ביצה אחת איכא לספוקי אם הוא מוליד או אם אינו מוליד אם הגיד חלול ועובר הזרע עד פי האמה וחוזר לנקב היוצא אז אינו יורה כחץ אלא שותת ואינו מזריע אבל אם מן הנקב והלאה אין הגיד חלול אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב ואעפ"י שאינו מזריע בעומק הרחם אפשר שמתחמם וראוי להזריע מידי דהוה אברזא דחביתא ומ"מ אין קפידא בזה להתירו לב"ק דבין מזריע ובין אינו מזריע ראוי לב"ק דגרסי' בפ' הערל אמר שמואל פצ"ד ביד"ש כשר וכו' אלמא אע"ג דאינו מוליד כשר וההוא עובדא דאסתתם גובתא דש"ז ואפיק במקום קטנים ואסיק דשלא במקומה לא מבשלא ופסול איכא לפרש דאסתתם ביד"א ע"י מכה וכו' והאיש הזה כשר ע"כ והלמד מדב"ק דאפי' ביד"א אי ראוי להוליד כשר לב"ק וכשראש הגויה סתום ויש נקב אחר בגיד ביד"א ומספק"ל אי סתום חלל הגיד עד פי האמה הוי ס' אבל כשנבדק ונמצא שהוא סתום כנ"ד שוב אין להסתפק דודאי הוי יורה כחץ ומזריע אפי' ביד"א כשר ומ"ש אפשר שהוא יורה כחץ דרך אותו נקב היינו בנדון דידיה משום שהיה הנקב רחוק מאד וסמוך לכיס והיא היא מה שביאר אחרי זאת וכתב ואעפ"י שאינו מזריע בעומק