יש מאין חלק א קכו

הרמ"מ שהביא הטור ז"ל שם דמ"ש ניקב פסול לאו אגברא קאי דאין זה כרות שפכה אלא אולד קאי משום דזה אינו מוליד ובנו פסול משום ממזרות ע"ש כיון דהטוב"י כתבו עלה הנפק ודחאוה וכל הפוס' לא סל"ה: אבל מה שיש להתיר בנד"ז הוא מצד דברי האם. ורבוי השערות. ובדיקת הרופא. ועדות השכן שמימי רגליו עושים כיפה. ואז גם שאר סניפים יצטרפו להיתר: מצד דברי האם כיצד הנה ידוע באה"ע סי' ה' דפצ"ד וכ"ש ביד"ש כשרים לבא בקהל ועיין להרב מים חיים ראפופורט ז"ל חאה"ע סי' ג' בנמצא סמוך למילה ששה שבועות נקב ראש הגויה סתום ונקב בתחתית הגיד שממנו משתין כתב להגאון השואל שאמת אתו הוא והגאון בית אפרים ז"ל במה שדנו דכיון דראש הגויה סתום ודאי כך נולד ממעי אמו ואין להסתפק אולי נתהוה אחר היצירה ע"ש והגם כי מדברי החת"ס ז"ל בסי' י"ב יראה דאפשר שיהיה זה גם אחר היצירה ומפני שמי רגלים בחרו להם דרך אחר מזה נסתם השביל האמיתי ברירין וכו' יש לזווגם יפה דל"א הרב רק בידוע שהיה פתוח ונסתם אבל מסתמא לא. או דגם הם ל"א רק בקטן כזה המוטל בעריסה. ורחוק מאד שנעשה לו כן מאיזה מקרה ולא בגדול כנדון החת"ס ז"ל ומינה לנ"ד לדברי האם שבן שלשה חדשים ראו כי ראש הגויה סתום והנקב הזה פתוח כיון שקטן הוא ולא ידעו לו שום מקרה גורם לזה נימא מסתמא כן נולד וכשר. והגם שהרב פקפק שם מטעם אחר שאמרו הרופאים שהנקב היה למעלה משפופרת הזרע וחשש הרב אולי ניקב השפופרת מבפנים ומפנ"ז עובר הזרע לנקב הנה כתב הנקב בשפופרת אינו פוסל והגם דחשש אולי איסתום נובתא דש"ז דאמרו בש"ס דשלא במקומה אינה מבשלת וכו' עכ"ז התיר מס"ס אולי ממעי אמו נוצר כך ואת"ל איסתום מחדש הו"ל איסתום ע"י חולי ושמא ה' כמ"ד ע"י חולי כביד"ש והגם דשם אחד הוא דסו"ס בב' ספקות אנו מתירים משום דהו"ל כיד"ש מ"מ האחד מתיר יותר מחבירו דאם נאמר ממעי אמו נולד כך לא הי"ל שעת הכושר מעולם וקי"ל באה"ע סי' קע"ב דס"ח שלא הי"ל שעת הכושר אינו חולץ ואין חולצין לאשתו משא"כ כשנאמר מחמת חולי ושוב כתב דכ"ז הוא מפני שאמרו הרופאים כן אבל מסתמא נאמר כשם שנולד בגיד סתום בראשו כן נולד בשפופרת נקוב ומפנ"ז לא חשש בתשו' הרא"ש כלל ל"ג לזה ע"כ. וא"כ נ"ד דל"א הרופאים דבר מסתמא כן נולד ול"ש חששת הרב בכאן וכ"ש דיש ס"ס כנז': והגם דכל עיקר היסוד בזה הוא מדברי האם שאמרה כי מקטנותו בעריסה היה כן ומנ"ל להאמינה. זה פשוט ביו"ד סי' קכ"ז דע"א נאמן באיסו' להתיר וביבמות פ"ז ופ"ח שקו"ט בהך דהוחזקו להיות משיאין עפ"י עד מפי עד ואפי' עבד אפי' שפחה מנ"ל ובעי לאתויי מקרא ודחי ומסיק אלא סברא היא מידי דהוה אחתיכה ס' של שומן ס' של חלב ואתא ע"א ואמר ברי לי דשומן היא דמהימן ופרש"י והא ודאי דסמכינן עליה כ"ז שלא נחשד דאל"ה אין אדם אוכל משל חבירו ואין לך אדם סומך על ב"ב והתו' כתבו די"מ דגמרינן מנדה דאמר בהמדיר וספרה לה לעצמה ע"ש הרי דאפי' אשה וב"ב נאמנים להתיר באיסורין ומינה לנ"ד והגם דשם ביבמות דחי מי דמי התם לא איתחזק איסורא הכא בא"א איתחזק איסורא ואין דבר שבערוה פחות משנים אלא דמשום עגונא או משום חומר שהחמירו עליה בסופה הקילו ע"ש. הנה בנ"ד נמי לא איתחזק איסורא דשמא ממעי אמו נולד כן ואינו דבר שבערוה וע' בסי' קכ"ז ס"ג וד' דבמידי דלא איתחזק איסורא אפי' אינו בידו ואפי' קטן אם יש בו דעת שמירה ואפי' בלי שתיקת הבע"ד נאמן להתיר והך דאה"ע סי' קס"ט דאין סומכין במנין השנים לא עפ"י נשים ולא עפ"י קרובים אלא על כשרים להעיד הנה