יש מאין חלק א יב

יקבל עליה האי עול לפרשא על רישיה פרישו דמצוה לבתר אתקשר קשורא דיחודא דאינהו תפלין והביא משם גדולי מקובלי ספרד שמי שאין לו טלית קטן ודאי ילבוש טלית ואח"כ תפלין אבל מי שלובש טלית קטן יניח תפלין תחילה ואח"כ טלית וכו' ונהגו העולם להתעטף בציצית תחילה ולפי מנהגם יזהרו שלא ישימו כיס תפלין למעלה כדי שלא יפגע בהם תחילה ויצטרך להניחם קודם הציצית משום שלא יעבור על המצות דאע"ג דגבי תפלין אם פגע בשל ראש תחילה יסלקנה ויניח של יד תחילה כמ"ש בסי' כ"ח התם שאני דכתיב והיה לאות על ידך והדר לטוטפות בין עיניך ודרשינן נמי מקרא כל זמן שבין עיניך יהיו שתים ומשו"ה מוטב שיעבור עה"מ משיעבור אמאי דכתיב באורייתא אבל הכא דאין לנו דמצות ציצית קודמת אלא מאסמכתא מוטב שתדחה אסמכתא זו משיעבור עה"מ ע"כ. ותחילה צריכים אנו לעמוד על דברי מרן ז"ל דלכאורה נראה ח"ו דלאו סיפיה רישיה דממ"ש לדחות הך דאין מעה"מ מקמי והיה לאות וכו' דכתי' באורייתא משמע דאמעה"מ הוי דרבנן דאל"ה מאי אולמיה דהאי מהאי וממ"ש לדחות קדימת הציצית דהיא אסמכתא מקמי אמעה"מ משמע דאלימא מדאורייתא היא לדחות האס' וכן אחר האמת מפו' ממ"ש רש"י ביומא דל"ג ע"א בטעם קדימת דשון מזבח הפנימי להטבת חמש נרות שאמרו כדריש לקיש דאמר אין מעבירין עה"מ ופירש"י דנפק"ל במכילתא מקרא ושמרתם את המצות קרי ביה את המצוות לא תמתין לה עד שתחמיץ ע"ש. ועיין במגלה ד"ו ע"ב והשתא אמאי מסלק תפלין של ראש משום והיה לאות הא אמעה"מ נמי דאורייתא הוא. וכן נמי ק' מ"ש בסיפא להקדים תפלין לעלית דאין קדימתה אלא אס' דכיון דהנמק"י והר"י יהבי טעמא משום תדיר קודם הנה בזבחים דפ"ט ע"א והוריות די"ב ע"ב מפקי לה מקרא דכתיב מלבד עולת הבקר אשר לעולת התמיד תעשו את אלה למימרא דעולת התמיד דתדיר תקדום למוספין ע"ש. וע"ז עלה במחשבה לתרץ דמרן לא קאי אלא למי שיש להם טלית קטן ואעפי"כ נוהגים להקדים טלית גדול דל"ש בהו טעם תדיר כמפו' שם אלא מנהג שנהגו ומשו"ה קרי ליה אס'. אמנם ראיתי להרב ארעא דרבנן מע' תי"ו אות תרמ"ד שהבין דמרן ז"ל אעיקרא דדברי הנמק"י קאי ועכ"ז קרי לה אס' ומפנ"ז החזיק עליו בקו' זו ע"ש ואחר ההתבוננות ראיתי שהדין עמו ממ"ש בש"ע ס"א אותה אזהרה של הנחת כיס תפלין למטה גבי מי שאין לו אלא טלית גדול דאילו מי שיש לו טלית קטן כתב דינו בתר הכי בס"ב. וש"מ דס"ל דאין להקפיד בהך דתדיר מקמי אמעה"מ וכ"כ להדייא בט"ז ע"ש וא"כ הדק"ל והרב עפרא דארעא ז"ל תי' כי מרן לא ביאר מהו האס' והנמק"י כתב ב' טעמים וא"כ מרן קאי אטעמא קמא דמצות ציצית שקולה וכו' וליה קרי אס' ולא לטעם תדיר כי ס"ל דטעם הראשון עיקר ותדע דבש"ע כתב טעם אחר משום שמעלין בק' ע"כ. ואנכי עפר לא זכיתי להבין דמנ"ל דטעם ראשון הוא אס' וכיון דנ"מ לדינא להקדים מכחו לבישת טלית מי יימר דלאו דאורייתא היא ועיין בארעא דרבנן מע"א אות א' ומה שהוכיח ממ"ש בש"ע טעם אחר מה זו הוכחה דטעם ראשון עיקר והרי אינו מעין טעם הראשון ואדרבה נראה שהוא ההפך כי לטעם מעלין בק' נראה דתפלין עדיפא מציצית דלא כטעם הראשון של הנמק"י ז"ל. ועלה בדעתי ליישב עוד דמאי דקרי ליה מרן אס' משום דאינו מפורש בהדייא דתדיר קודם רק לגבי תמידין ומוספין ולשאר התורה אינו אלא מבנין אב והרמב"ם קרי לדבר הלמד בי"ג מדות דברי סופרים עיין בפ"א מה' אישות גבי קדושי כסף וע"ש בה"ה ובכ"מ. ובזה ינוח לי לשון הלבוש ז"ל בסי' זה דנראה ח"ו סותר מרישיה לסיפיה דבתחילה כתב יתעטף בטלית קודם התפלין משום דקי"ל תדיר קודם וילפינן לה מקראי וכו' ולבסוף כתב לחלק בין אי פגע בתפלין קו' הטלית לפגע בתפלין של ראש ברישא וז"ל דהתם