יש מאין חלק א יא

יצא ידי שניהם אבל כשמפסיק במה יצא חובת מ"ד דיחי"א ואין להם דין קדושה: עוד אני אומר דאפי' לכשתמצא לומר דדעת מרן להלכה דיש להם דין קדושה כיון דהוכחנו לעיל דהיכא דלא אפשר היחי"א מכח מנהג דינא הוי דלא יפסיק כמ"ש מרן בב"י סי' ס"ו משם מהרי"א ז"ל דהגם דבירושלמי אמרו להפסיק לאמן דהאל הקדוש משום שהיא סוף הראשונות ולדש"ת משום שהיא סוף אמצעיות עכ"ז אין מפסיק לדשים שלום אע"ג דהיא סוף האחרונות משום דיכול לאומרה ביחיד וכ"פ מור"ם ועיין במ"א סק"ז ונראים יסוד הדברים מברכות דכ"א בנכנס ומצא צבור מתפללים דלר"ה אם יכול להגיע למודים אינו ממתין ולריב"ל אם יכול להגיע לקדושה וקאמר התם בהא פליגי אם יחיד אומר קדושה או לא ע"ש דמשמע דאם היחי"א אינו ממתין לה ועיין בסי' ק"ט ובמ"א שם ומבואר בהרא"ש ובאחרונים דמשם למדו כי הדברים דממתין להם הן הן אותם שמפסיק להם ונמצא המשקל אחד ולזה כתב מהרי"א בדשים שלום שאינו מפסיק כיון שיכול היחיד לאומרה כמו גבי המתנה. ומזה תדין למ"ש דמכח המנהג היחיד אומר קד"ס ויוצר דממילא אינו מפסיק להם. ובזה נבין טעם ק"ש דהת"ה סי' ג' ורבינו יונה בפ"ג דברכות כתבו שאין דבר שבקדושה יותר ממנה. ועכ"ז כתב שם הת"ה ז"ל כי המדקדקים דשם בק"ש וברכותיה ושומעים צבור אומרים פסוק ראשון אינם מפסיקים אלא מנגנים אותם תיבות וכ"פ בש"ע סי' ס"ה ואמאי (נהי דבנגון יוצאים י"ח הך דדבר שהצבור עוסקים בו) והלא דין הוא להפסיק לדבר שבקדושה אבל כיון שיחי"א אין מפסיקין. ודלא כהרב שכנגדו שעשה יסוד מק"ש ורצה לדמות לה סד"ק אפי' למ"ד אין היחי"א דאין הדמיון עולה יפה. ועל יסודו קשה דא"כ בטלת כל דין הפסקה לדבר שבקדושה. גם מה שדחה לו כת"ר דהתם כל עיקר הנגון אינו רק שלא יהיה נראה ככופר בקבלת מ"ש. אינו נכון דהא רבינו יונה צווח אין לך דב"ש יותר מזה וא"כ דב"ש לא תקנת. גם מה שרצה לומר דאנה"ן דלמ"ד יחי"א פליג וס"ל דלק"ש נמי מפסיקין ולמ"ד אין יחי"א סבר דקדושה עדיפא מק"ש. לדבר הזה יסלח דהרי הוכחנו דדבר שהיחי"א אפי' הוי דב"ש אין מפסיקין לו. (וגם בהך דקדושה עדיפא הרואה ברבינו יונה יראה דפשיט"ל שאין מי שיכחיש בזה דק"ש עדיפא מהכל ועכ"ז היחי"א משום גזרת מלך ודברת בם בשבתך בביתיך וכו' משא"כ בקדושה דכתיב ונקדשתי בתוך בנ"י) ובזה ניחא הך דסי' ק"ט בנכנס ומצא צבור מתפללים וכו' דלא התנה להמתין על קד"ס ודיוצר. כיון דבסי' נ"ט נראה דעתו להלכה כי"א בתרא. אלא כיון שפשט המנהג לאומרם ביחיד א"ץ להמתין ואין להשיב עמ"ש ממ"ש בסי' ס"ט גבי פורס על שמע דאומר גם ברכת יוצר כי הטעם מפורש בב"י שם אפי' למ"ד יחי"א דמשום שאמרו ברכו נתחייבו בברכה אבל לא משום קדושה שבה זהו הנלע"ד כעת שאין להפסיק להנך קדושות ועה"ס כי גבהו דרכיו מדרכנו וכך היא דרכה של תורה: סימן ג שאלתני ידידי להודיעך עיקר הדין ושרשו אי דינא הוי להקדים לבישת טלית לתפלין או להפך. וכן מי שאין ידו משגת לקנות שתיהן איזה מהם קודם: תשובה מה ידעתי ולא תדע. מה גם בדברים המפורשים על השה"ט וסביביו כידוע. אבל להפקת ר"ץ לא אשלחנו ריקם. ושרש דבר נמצא בא"ח סי' כ"ה בטור וז"ל ואחר שנתעטף בציצית יניח תפלין. וע"ש בב"י מ"ש משם הנמק"י והר"י ז"ל ב' טעמים משום דמצות ציצית שקולה כנגד כל המצות ראוי להקדימה ועוד שהיא תדירה וכו' וכתב עוד משם האגור בשם הזוה"ק בשעה דבר נש קאים בעי לזכאה גרמיה בקדמיתא לבתר